Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 81

£1 חלום חזיון לילה ' גו, דבר ויט ידו עליו, וכעוד דבר האומלל על לשונו׳ בהתאמצי בשארית אונים להראות עוד לדעת כי לא מלאךרימות הוא, אחרי כי איננו כלו עינים > החדק הוא בערסו גנח נמל ויטלטלהו טלטלה עזה ונוראה מאד, מקצה ארץ עדזקצה׳ מתהום אלתהוע וסצנור אל צנור, בקרב חושך וצלמות י .עיסה 1ומםה תשתה ושחת, שנן ה ושממון וכליון חרוץ, עד אשסי אבדון. — אישה אני ז קרא האומלל ככלהות. אחרי סור היד החזקה מעל ערשו ורנליר עמדו במרחב — הן כל ככר הארץ לשני בוער באש וקטור וערשל נורא מסביב לו. אין שמים ואין ארץ כ* אס ל?ת אש ותטרות עשן, ומד, היא זאת? מה שם המקוס הנורא הזה ז " — הוא מקום ארץ צלמות, קלפן! כי על אדמת הגיהנם עומדות רגליך — ענד, המלאך לדבריו — הפ1ן אישוא והט אזן קשבת לדברי ועל כל אשר אשאלך תענני. . . מה אתה רואה. קלמן? — יקוד •קוד נורא מאד אני רואה. אדוני! ומלאכי־זעם עומדים מסביב לו. ותמינות שומת עולות מטנו. תמונות איומות מאד כעלות זקן יורד על סי מרותן. נם תמונות אשר חלקו מחטאות שניהן. אוי לי! הן ימרטו מלאכי• הזעם בסלקחים לוהטות את זקן אלה. וכזשת בוערה ידביקוהו אל לחיי אלה החלקות , ונחרט ברזל לוהט יחרתו אות על מצחן. ומה הוא הדבר הזה אדוני? מה הוא התו המוזר ורנורא הזה אשר על מצחן? . . . — הוא תושם .,צרוע׳יי כי אלה הם צ רועי עמך המוליכים אותו תוהו לא דרך שומעים.בעלי זקן אשר יראתם ותומתם על שניהם ושבע תועבות בלבכם.- וצרועיט מגולחי זקן אשר קשחתם נם נם, צרועים נאורים חדשים מקרוב באו, אשר ישחיתו זיתעינו עלילה אף הס ואשד עונם נדול הוא שבעתים. יי אלה ישימו רק הא־לת <םחסםי וחס הלא ישימו להם למעוז את ה ד ע ת והיא אשר תהיה לחרב שישיות נידם •ועל בן אשלם להם כמעשיהם. על כן אשימם בירי לאחדים והיו תואמים יחד. כאויל במשכיל. כנאור וכבלתי * נאור. כי לאלה אדביק את הזקן ולאלה אשים קרחה בלחייהם, ועל מצח כלם אחרות שמם לדראון נצח... מה אתה רואה עודי קלמן ד — עמוד אש גדול מלשנים אני רואה, אדוני! ומאחריו עמוד ענן כנר מאד• זחושך ואסלה סביבותיו. אוי לי! הן תמונות מתמונות שונות נשקשות הן גם מתוכם• ונטי בכף הקלע תקלענה מאור אל חושך ומננוהות לאשלה ואימת מות על שניהן. זמר, זאת. אדוני? מי הן התמונות הנוראות והאומללות האלה? — הן תמינות י ו ע צ י ע מ ך, כל אלה אשר ישאו לשוא נסשו להצילו מרעתו בפועצוחיהם הבלי אשר ישאו נס אל מרחקי ארץ או יבקשו לבנות חרבות שוממות בארץ אמתם ונבהלה ובחשזון יעשו מעשיהם. בלי חשוב דרכם ובלי התבונן ובלי ראות את אשר לסניהם, על כן רכה היא דמעת העשוקים באולתם ותחת אור יגדילו החושך שבעתים. אמנם ידעתי נם אני כי טיבר, היא עצתם מאד, כי על האומללים והנרדסים על צוארם •לבקש מסלט להם גם עדאססי ארץ? כי גם רגש זכרון ארץ אמתם רגש קודש הוא. נעלה ונשגב עד מארי אך העל אלד, לעכור נבול הדעת ולהרחיק לכת בדמיונות־ שוא להלהיב הלבבות נדברים אשר לא יתכנו ולהבטיח על תוהו והבל נדף? העל אלה להגדיל שאון על לא דבר. ולתת רק סתחון שה למנאציכם וטנדיכם ולעורר רק טגיר ושחד טסכיב? חיתכן דרך כזה? לא, לא לעם למוד־הנסיון לרדוף רוח ולבלי ככז־ח יסדעיג •־ מ