Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 80

י ממזרח וממערב 80 אותו ביחוב אחד נעלי־ר,פקודות וישאל לספר תעודתו• וכאשר לא הבין שפתו ולא יכול לענות לדבריו, היה כפ&ע בינו ובין הצנ1ק, לולא סהר ר׳ יששכר לעזרתו בעוד עת ויחלץ מצרה נפש,. — שר־הרבע אני! קראה התמונה ותשמיע קול צחוק גדול כאד — שר הרבע אני ו אכל שוגה אתה מאד ידידי. בי לא שר־יהרבע אני. כי אם שר גדול ונורא ממנו — תני מלאך — המות!•) — מלאך המות! קרא האומלל \לשונו דבקה כמעם לחכו מרוב בלה1ת — •מלאך המות! אבל התתעה גם אתה אדוני, להאמין בקול המקבר השכור ותחשבני •ימת? ומי ישמע בקול שכיר כזה? ואני חי חי תני . . . — הנך חי? קרא המלאך וישמיע שנית קול צחוק נורא ואדיר מאד. עד בי ־התעוררו מקברם .מתי־עולס, אדץ רפאים הפילה וגלגלות ועצמות יבשות התרוממי למעלה והאדמה רעדה תהתיה — הנך חי! ובמה תוכיח לי זאת. ידיד לבי? ו חלית חליך? היית נוסס? הרצו שפתיך את הודו י? — כן. אדוני! . . . — השמיך באדון, נשאו מספד עליך גם כרו לך קבר, הגיחוך בתוכו ושני חרש♦ אדמה שטו על שתי עיניך ויכסו עליך נקרשים, גם קראו אחריך: עם־ אתה ■ואל עפר תשוב? — כן. אדוני! . . . — הנה כל אלה עשו לך ואתה עוד תקרא באזני. כי חי חי אתה? הטפש ■בחלב לבך? רב לך איפוא מדבר אולת ורד אחרי אל כל אשר אנחך, כ• לא אוכל התמהמה. כה דבר המלאך. ובהגיעו ידו שנית השתקשק הרתוק בקול שאון נורא שבעתים מבראשונה׳ עד כי צללו שני האומלל בפיו. — אבל אדוני! התאמץ לקרוא עוד הפעם ברטט שמתיו — מי יודע, אולי רק •ם ת־מ ד ו ט ה אני?... — 1 יי — מת־־טדומה! קרא המלאך וישמיע שנית קול צחוק גדול ונורא מאוד — ' •מת מיומה! הכה ידבר פיך׳ קלמן? ובמו פיך אתה הרעשת ארץ ומלואה על ד, א פ ק ו ר ם י ם החמצים בהלנת־המתים ותתנם לשקוד אלהים. לבוגדים וטרעים אשר.כל קודש משחק להם . ובמות פתאום ד יעקיל הדין זה שנה ביום ערב שבת, בראותם כי עוד נויתו חןזה היא, על כן לא נתנו להובילו אל קבר, אז קמת אתה ■ואחוזת הבטלנים עמך ותסערו סער להפיצם ואת כל העיר שמתם למרקחה. ץהאיש כמוך יאמין במות׳מדומה? צחוק תעשה לי בדבריך. קלםן.ז — אבל אדוני 1 קרא האומלל שנית בחלחלה — הלא אובל לרצות בסי ולקרוא באזניך כל ם ם ו ק י ד ז מ ר ה, ואיך תחשנני למת? היודך עפר? היניד אמתך? ..♦ — הבתחבולות כאלה תמלט נפשך? קרא המלאך בצחוק גדול ואדיר כבראשונה — ה כ ם ל ם ו ל כזה תוכח אחי ותראני צדקך? והיבצר מ?טלן יושב בית המדרש כמוך להוכיח לי בפלפוליך נם זאת. כי אני הוא קלמן המת ואתה הוא מלאך־המות? רב לך איפוא?דקר תועה, עת לך לעשות ולרעת את אשר אתך. *) כנראה נחלף בר. ם ל א ך ד ו כ ד. במלאך חמות, אבל דברי חלוסות אינם מעלים ואינם -מורידים