Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 79

חלום חזיון לילה 9ר מרוב שפחת דלו! אבל אסורה נא ואראה פני התמונה הזאת ואדע במה כחה גדול. כה דבר ויחפץ לגשת אליה. אך ברנע ההוא הפכה פתאום סניה. התנודדה הנה והנה־ ותם כצל פאחרי הקיר ותלפית ארחות תהו. וכפו רגע נסיגה עברה ואיננה. — הפלא ופלא! קרא ר׳ קלפן שנית בהביטו על פני הקיר — הן נם הקנה־ העבירה אתה בידיה ועתה לא אוכל עשות כל מאומה ׳ אסורה איסוא ואראה פני דבקבוק. כה דבר ויט פניו אל השלחן — והנה חרד1ת! כי היין בתוך הבקבוק נהפך סתאם למראה מוזר פאר׳ כמראה הפיס אשר על פני יבצק. ומרגע לרגע קכצו פניר סארור. התלכדו נוזליו יחד. ךת_עבו ויהיו לחוסר מוצק תחתיו. ובהתבוננו אליו ובהביטו בעיניו סכל עבריו, וירא כי החומר המוצק הזד. הוא בשר גו:ת אדם. גוית איש חי¬ מם ידים ורגלים , ראש וזקן פתלתול יחד עם עינים אדומות כדם והוטס מתנוצץ כעין נחושת קלל. עוד פעט והרגלים התהפכו לפעלה אל פי הבקבוק הצר. נגעו בכח בצוארו ותלחצנד, החוצה. ובעקבותן עברו גם הידים׳ הראש הזקן והחוטם, ולנגד עיניו עמד איש שסל קופה ונעל פנים נזעמים מאד, מתנודד פיין. — הפלא ופלא ז קרא ר' קלפן עוד הפעם — הלא זה הוא החזון אשר חזיתי נספר שלשלת־הקבלר,. כל מעשה הרופא הנתח לנתחים ונתחיו הושמו למשמרת בבקבוק, עד כייקרם עור עליהם ואבריו החלו לצמוח . . . אבל מה זאת? כההופיף לקרוא כמשתומם מאד — הן תלטוש לי התמונה עיניה האדומות בדם ובמו ראשה תניע ילי? והלא זאת היא תמונת פנחם ה ם ק ב ר, ואיך כא השכור הזה אל הבקבוק. אף מיי הוציאהו טמנו באפס יד? הלא דבר הוא? כה דבר ביספו עוד להשתומם׳ אך התמונה לא חדלה מהתנודר וטהניע במו ראשה ושפתיה דברו בלצון לאפר: — העליך לחשוב כעת מחשבות ובון;, קלפן? הטיס תדע כי כלית צבאך עלי אדמות, כי מת אתה ואל עפר תשוב? החישה איפוא מעשיך ואל תעצרני עוד. סנור פתחי פיך, יעצום עיניך ושכב ככול עץ, ואני אעשה לך כמשפט. אניהך על הארץ ואכסך באדרתי. אחר אדחצך ואלבישך את ה ת כ ר י כ י ם ועל כתף תנש* אל בית־עולמך ושכבת לבטח. — אכל המשוגע אתה, שכור? הכה גבר יינך עליך ער כי לא תוכל להבדיל נם בין החיים ובין המתים? קרא ד קלמן ברוגז קולו וחמתו נתכה כאש — אבל קול דבריו נחבא מתאם . כי בכח גדול אחז המקכר בצוארו ויפילהו לארץ במערצה. ובאדרתו השחורה אשר בידיו כסה עליו. אחר הוציא מחיקו חוט.ויסד בו את גויתוי הפשיט בגדיו מעליו,' רחץ בשרו במים וילבישחו תכריכי־בד, זקחר,ו על זרועותיו. ויניחהו בארון׳ ואת כלי־הנחושת לקח בידו ויצלצל וישמיע קול: צדקה תציל ממות ג עוד מעט והנה פתח הקבר פיו ועפר כסה עליו. רגעי ספסר שכב האומלל דומם בסתר קברו, בתוך ךמה וגוש עפר, והנה קול שאון נורא עולה באזניו. כשאון קול רתוק ברזל משתקשק מלמעלה מעל קרשי הקבר. וקול מוזר מאד הרעים נאזניו לאמר ז מה שמך? ובהשיבו בחרדות. בקראו בשמו בשפתים צוללות, השתקשק הרתוק שנית, הפריד בין קרשי הקבר וינל עיניו, — התדע מי אני? קרא דקול שנית ותמונה נוראה מאד נגלתה לעיניו, תמונה אשר החרידה קירות לבבו, ובשפתים צוללות עוד יותר מבראשונה דבר לאטד: הלא ש ר־ה ך כ ע אתה אדוני׳ ולספר ־ תעודתי תדרוש, והוא ביד ר יששכר נכאי החברה־קדישא! כי זכר האומלל ברגע ההוא כל אשר קרהו זה ימים אחדים, בפגוש