Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv
- Journal
- Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv
- Volume
- שנת תרנ״ד - 1893
- Issue
- חוברת א
- Date
- 1893-01-01
- Page
- Seite 78 (sequence 78)
- Language
- Hebrew
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 62% known words query
- IRI
…/4861829-6448950-6613379--089-4861917- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
ממזרח וממערב 78 כי תערוג נפשי ולה צמיתי ארץ אשר בו נקברה רציתי •'> כי בץ שניכם לבבי") חציתי כי לתמותה בעדך צפיתי לך נא בני לך נא אמור אל אמך כי את אבניה אחונן ועפר כי מבלי לבב כפגר אעמוד כי בעדה היום בחיי אבחלה חלום חויק.לילה■ טאת א. ש ו ל מ א ן. (.6אל68ז0מז1111) בשעפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשים סהר קראני ורעדה ורוב עצם •ת׳ הסחיר. (איוב די, ייג ם״ו>. בעלות ר׳ ק ל מ ן הפרוש בליל שמחת ת ו ר ה על משכנו אשר על שלחן בית המדרש לישן שנת נדודים. חלם חלום נורא מאד. כי ביום ההוא שלח ידו אל הכוס דשת לרויה. על כן חבלה רוחו ומזמותיו נתקו■ עד כי שכח מקרוא •שמע־ ויעצם עיניו ויישן — והדבר הזה היה לו למוקש. כי כמעט נפלו חבלי שנה עליו׳ והנה על שמורות עיניו מתרוצץ כמו קרן אור דק׳ אשר האיר פני החשבה אשר בבית. ותמונה כתמונת איש התנודדה לפניו כצל׳ ותקרב אל הכותל אשר בפאת קדים ובידיה קנודעופרת כקנה־טךה נבוב׳ ארוך סי שלש מאמת איש. ובעמדה על מקומה ובהביטה כה וכה בעיניה הנוצצות כנחושת .יקילל התנודדו פתאום שפתיה וקולה נשמע כקול איש קורא בשמות כשמות שרסיס ואופנים ובל חיות הקודש, והשבעות ם ה שבעות שונות נמלטו מפיה. ואז נעו נדו נם ידיה■ ותקרב את קצה הקנה האחד אל טיח הכותל. ואת קצהו השני הדביקה אל הבקבוק הריק אשר על השלחן. עוד מעט ותה נשמע קול שנית■ קול כקול שאון המים בהשפכם אל כלי ריק מבעד להמשפך■ ואחריו קול כקול צלצול בוקק ברנע המלא הכלי מאפס מקום עוד. ובהתבוננו בעיניו אל הבקבוק ובהתאמצו לדעת את אשר בתוכו׳ וירא והנה הוא מלא יין על כל נרותיו׳ יין ז^דום אשר יתן בכוס עינו. טוב למראה ונחמד לעין. — הלא זה הוא אשר ראיתי בספר מ ם ע ל ו ת א ל ה י ם! קרא ר׳ קלטן. נהשתוממו — הפלא ופלא! כמה פעמים נסיתי לעשות כמתכונתו. ובבל עת היה עמלי לשוא ויגיעי לריק. ומה יענה עתה פנחס ה מ ק ב ר דישכור מזוויע לו הדבר. כי אמנם כן הוא וכי יש תחבולה באמת להזיל יין מקיר? הן ישתובב משובה נצחת ") בכיי ב׳ כחוב: ועוחי. ") תפס בלשון לבב כמשפט לשון ארמית על משקל (1:גוז בדניאל ד׳ ייג.