Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. [Seite]

־/ חנה נראזדה בלעז תנצני׳ה ועל אשר לוקחו מפני שנת שתולים לש״ק. וני תנועות רן בדלת רן בסוגר. כרם ידידותי ועלי צפו צפו וגן חשקי הלא סחפו ויזלו דמעה ומר י):טפו חשך וענן במעיל עטפו ארץ לאנחותי בעוד :שפו •> זעמו גותי נתסו 4) ערפו ופני לבנה מכאב בזעפו וכסיל וכימה זהרם אספו קוראים כקול גדול ולא יספו היום בקבר אללי נדחסו התחברו יחדיו והצטרפו לא יינעו לעד ולא ייעפו נפשי כעונה בל הפוכה אפי לא קטמו אותו ולא נרפו *'■> די לה במי בכיי בעת ירעפו מהם כמקישון אזי ננרפו מפי בכיתי היקום אספו מגערתי מוסדיו רופפו לבנות בליעל אשר נאפו אז נפלה ירך אשר חשפו לבי וכליותי בצום סונפו " י נ׳: וחד. 4) איוב ל׳ ייג. *) ׳•ש כיה ה׳. א. קינה על שטירת אשתי היקרה מרת שני בניד. הנעימים דוד ואסתר בבית ה׳ ב׳ תנועות ויתד, ב׳ תנועות ויתד. א1י כי אפיקי הזמן שטפו צפו עלי ראשי תהומות הבכי התקדרו שמי ואדים לעלו שטה ושערורה יכסם כלבוש התרועעה התפוררה התמוטטה ויוד •) זמן חציו ואלנביש ואש אין עוד מאור שמש אשר לי יאהיל י) גם בככי רום במרומים נחבאו וישאלו אלי למי מספד למי ואענה להם לשמחותי אשר לוה עלי לוה לרעתי הלא הה כי בצרותי תלאות הזמן על נחלי כעסי ולבת לבבי לבי כמכאובי כמו תנור אשר לו יבשה ארץ ועבים חדלו אלו צבא יבין'1 בעיני פנעו לו יוכלון לשוב ימי מבול הלא אלו ברום שחק מעונתי תהי אלו למי מרים דמעי נתנו אז צבתה בטנם אשר בו נטמאנו] מה אעשה, דודים. עצמי נפזרו י) ישעי׳ ם• סיו. *> שם שם ניד. י) נ *) שבת סי*. ש־פסים ד׳ בי; ח׳ כיא.,