Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 70

0ז ממזויח וטמעיב הנדחים מדחי אל דתי אשר אין להם מדרך לכף רנלם מפני רודשיהם ועושקיהם שירה וזמרה כבימים אשר ההיכל עודנו עומד על מכונו והלוים על שירם וזמרם. ויטעו' אמות סם♦ כל כתי כנסיות בכל מרחבי הנולד■ טקול הקירא־ם המעשיים את ככור קונם בכותרות התסלות והתשבחות החדשות המון סיוטים מסיוטים שינים **ר בהם השי,מיה נסש הלאום כלו אשר נסה והתמלמה שמה כאל עיר מקלטה בי •ם חניון עזה. זכרו זאת והתאוששו המושכים בשבט סומר החוקקים כישראל ואל תתנו שכיות המדתנו למאכל לעש ולסם אי מדרס לסרושים כאלו נתנו רק לכתיב עליהם הערות ודאיות ולא לרוות צמאין אומתנו הצמאה לדנר ד היוצא סנרון נחיריו אשי נתן ד עליהם את ידו וי:ןחם בציצת ראשם וימלא אותם רוח השיר לכהן בהיכלי, בלב עם קדושי. אתם המחיים את לשוננו לכו נא לכם אל הנכרים האלה ודרשו מעל כל שאיית הנכצאה אשר השאירו אחריהם לברכה וראו ועשו כתכניתם אשר אתם פראים בהד במרומי ססרותנו אשר היא חכמתנו ובינתנו לנגד העמים בהראותנו כי זי. יזה יולד בנו. וכל העמל והכעס אש־ עלו השתרגו על ציארנו לא נתנונו למשסה ועל כל אשר רדסונו גדרדף בלתי חשך לא ייעף ולא יינע מקל ישראל מטה תסארה לציין ציץ ולגמול שקדים אשר שקרו על דלתי תורתנו ושאבו מים ממעינות הישועה פקיר לשוננו וחיינו נם יחד והיו שואב* מים וחוטבי עצים בחצרות אלהיט להעלות אש תמיד על מזבח לאומנו אשר לא יכבה בכל סערות חמה אשר התחוללו על ראשינו. אל תתנו כתף סוררת ואל תכנידו אזניכם משמיע את התירה ואת הדברים אשד שלח ה׳ צבאות ביוחו ניד הנביאים הראשונים מיסדי כנין לשוננו בימים אשר חלסו ואל יאמרו: לריק יגענו וכל עמלנו עלה בתהו כי עמנו לא יבין ולא יתבונן, וכל דור ודור ישכח את אשר היה לסניו ולא יוסיף לבנות במקום אשר עיסה יד עושי המלאכה בזמן הקידם ורה על כן נתפרדה החבילה ושלשלת הירושה מימית עולמים נססקה, והנה קם דור חדש אשר לא ידע את אבותיו אשר התענו בכל אשי נתענה אנחנו ועמלו ויגעו כאשר נעמול וניגע נם אנו להרים קרן לשוננו ולסחת רש חיי נע־רים בקרבה. אל תדמו בנסשכם, שעמכם החלה לצמוח תחית לשוננו כאלו המול היינו, ואל תשאו עליכם חטא בתתכם את מחמדינו למלתעות הנש־ה ואל יהיו רחמיכם על עתידות לאומנו קברות גאוננו וחטדתנו שאריתנו מדורות החולמים כי אם דרשו מעל לוח ספרותנו ותהיי, אזנכם קשבת לכל קול ענות גבורה, אשר נשמע כמחנה העניים מעת אשר החלה רוח השיר לסעמנו עד היום הזה. כי רק אז יפרחו ויעשו מרי תנובה כל מאמצי כחנו על שדה תרומת לשוננו ולאוטנו אם . גסשת אל תיכנו כל אשר הנו והורו דורות קדמונינו להעשיר את אוצרנו הטוב ולסאר ולרומם ולהדר את לשוננו מורשה קהלת יעקב ולא נבחרה לנו את שפתנו כאלו ששתנו אתנו אין אדון לנו כי אם נשמע לקול מחוקקינו מנהלינו ומדריכינו מימי הכינים אשר הפליאו לעשות והצליחו לטעת על שדמות שפתנו העתיקה עד אשר היו לעיני עדתנו אשר על פיהם יהיה הדין והמשפט. רק על כן היתר, לשון ש־"ל לסמל דמית הקנאה והכבוד ביטתני להיות ששקד כל •מיו על דלתי ספרותנו והעלה פניני מליצינו ומשוררעו מעמקי הנשיה ומהם ראה וכמתכנתם עשה'עד אשי החיה בקרנו שפתנו הכדושה כעצם תקשה וגבורתה כאלו לא נפרדו ולא נפסקו חייה מן הימים אשר המקדש עור עמד על תלו.