Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 69

69 סנולת שפתיגי וראוי לשים לב כי ביצירת הדברים שאין בהם רוח חיים יב — יט> ישמש הכתיב רק במלות "ויאמר" .ויעש' ולא בסלת "ויברא" מטעם כי חוטריהם היו כבר כנמצאים כנ׳ל ולא היו צריכים כי אם יצירה ועשיר. . משא־כ בנפש חיה ׳ שנאמי בה ויברא׳ יעץ כי הנסש. כמוסשטת מכל חומריות לא יצויר בה חימר היולי כלל, ומשים זה צריכה בריאה. ונפלא הדבר כי באדם בנוגע ליצירת נוסו נאמר וייצר ה׳. . . את האדם עשר מן האדמה סרשה ב׳ ז,). פסוק <כח>: זכר ונקבה ברא אוחם כלומר אינם שוים בברייתם ויש סגולות מיוחדות לאיש ומגילות מיוחדות לאשר. וכשם שבכלל הבריאה אין לך דבר בודד לעצמו ורק כחוליות השרשרת המד. מתאחדים ומתלקדים יחד והיו לדבר אחד שלם מכון ונעיך לתכליתו כך האדם זכר ונקבה נבראו: דו־פרצופין יחד, ואין קיום לד,אחד מבלעדי השני. ורק אם יתאחדו יחדו לחיים משותפים ובסגולותיהם המיוחדות יהיו לעזר ולהועיל איש לרעהו, אז ישיגו את תעורתם הנכונה ומעשה הבריאה יהיר. שלם 1 קינות רבי עמנואל פראנשים. הוצאתין לאור אני דוד ב״ר יהודה קויפכיאנן. .1 (סעי! מענה על סכתב העורך אלי:) אליכם אישים אקרא המתנרבים בעם׳ בני משק ביתה של לשוננו הקדושה אשר נתתם לה עדנה אחרי בלותה, וקולי אל בני אדם בתור המעלה, כותכינו כליצינו פארנו לננד העמים אשר החייתם את חיי לאומנו מערמות העפר. אשר שם קברום שונאינו סנדינו ומנאצינו, עד אשר עלתה כפורחת ציצת לשון ציון למשוש כל מאהביה אשר התאבלו על משבתה: אל תשכחו דורות עולמים משוררינו ומכתכינו בימי הכינים אשר הסיחו רוח חיים חדשים בעצמות היבשות, אשר נתנו לני למורשה אחרי גלות עמנו מאדמתו והיו לנו כמים אשר מן הקודש הם יוצאים מצור חלמיש במחוקק במשענותם ובקסת הסופר אשר על מתנם, הלא הם המעתיקים אשר להם הלק הבכורה בהרמת לשוננו ההתשה ובתחיתה כי הם חדשו ימי נעוריה וילבישוה מחלצות, ותקם בהוד •פיה ותפתח את זרועותיה, זרועית עולמים לחבק כל החכמות המוזרות לה מקדם קדמתי" עד אשר השתוממו ויתפלאו עליה ועל כבוד תקפה ונתלתה ועשרה החדש כל רואיה אשר הכירוה בימי עניה וממדיה ויקראו מי גדל לה את אלה ואלה מי ילד. ועוד נתלים ונעלים מאלה מליצינו משוררינו אשר התחילו לצפצף על תלמי שדי ספרד ולתת את קולם מבין עפאים בנן הערביים עד אשר ראו מהם ונם עשו במתכנתם אחיהם בכל ארץ פלוריהם. ותעל שירת בת צ־ון. אשר לא פללנו לשמעה על אדמת נכר, מכל בנות השיר. ותהי ליהודים האטללים