Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 68

ממזרח וממערב (8 שהחומר היה כנמצא ואחרי אשר מחשכת הקניה היתד. כמעשה כי לא איש אל ויתנחם ע*ב ידובר מן השמים והארץ כנמצאים ממש מראשית אשר אין כראשיתה. ואתה דע לך כי האמון בחימר קדמון ישן נישן הוא ורכים מן הגאונים אדירי החכמה והיראה אשר מסיהם אנו חיים ועליהם אנו נשענים היו מן המאמינים כחומר קדמון: ר׳ סעדי׳ גאון׳ הראב־ד ז״ל והרמב׳ם וכמוהם מהשילוסוסיס האלוהיים ז״ל של אומתנו. ואם כי. מטעמים במרים. אינם לא מנעלי הקדמות כאריסשו ולא מבעלי החומר הקדמון כאפלטון. וסעד לדברי מססוקי תו׳הק .ואשביעך בה• אלקי השמים ואלקי הארץ' ,העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ' .האזינו השטים ותשמע הארץ' באשר בשבועה אי בעדות או בסכה *כזאת׳ ידוע׳ נקרא שם ה' צבאות אל עולם עליהן והנה אם נקראו תחתיו השטים והארץ בודאי היתד, האמונה בלב העם שהשמים והאיץ דם נ״ב מעולם ועד עולם ועדותם כביכול בעדות ד׳ אל עולם. ואם תשאל מדוע רק מן השמים והארץ הכתוב מדבר ולא מן שאר הברואים אשר לסי הדעות הנזכרות חוטרם ג*כ היה בנמצא, על זאת אשיב אמרים לך: דע ששבות השטים והארץ הם כשמות כלליים לכל אשר בשמים ממעל ובארץ מתחת, וראיה לדבר שהכתוב אומי: .ויכלו השמים והארץ' ובעשרת הדברות כתוב: כי ששת יפים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ' וייא הזכיר היצורים האחרים אשר נבראו נוציו אף נעשו נ־כ בששת ימי בראשית מפני שנשמעים בכלל בריאת שמים וארץ. ועתה תעבור תור,־ק מספור כללי של בריאת העולם אל ספור פרטי ואומר: פסוק ב. והאיץ היתר• תהו וכהו המלות: ,תהו ובהו' כנויים הן לבל אשר אין סדרים לו כאשר יאמר הצרפתי •1*<ן •1^0 על אשר האשכנזי יאמר /•*■"וזז-. ואפשר שמטעם זה .שהוראת המלות תהו ובהו היא העדר הסדר — ולא שלילת היש כטעות רבים — לכן גם תהו ובהו כבני; המלות וגזרתן ואין דומה להן בכל המברא במשקלן הזר. וממקרא זה נלמוד ניב שחומרי הברואים היו כנמצאים מראש ומקדם אכל רק בכח כמו שאמר ראכיד דל בספרו .אמונה רמה' יי רבים מהנמצאים יהיו נמצאים בכה ובלתי נמצאים בפועל. וד,רטבים ז־ל נס׳ המורה: כל המתחדש היה אחר שלא היה ואפילו היה חומר שלו נמצא. כי כל עוד אשר לא יצא טכח אל הפועל הוא בלא היה ולכן על פי אמירה בעלמא הוציאם הבורא יתברך מאפילות ההיולי לאור ההויה ׳ היא אמר ויה* ככתוב ויאמר ולא ויברא. והנה ראשית דבר קול לו ק1ל אליו .יהי אור!' כל הנרדם יעור משנתו כי זה דרכם למו ליצירי נביא לעת יגולל חשך משני האור להקיץ ולראות חיים וכמו כן יצא אשי בחשך החומר לאור התואר. והנה המקרא הזד, אין לו כל קשור ויחס אל המקרא .יהי מאורות' <יד> אלא הא לחוד והא לחוד כי כפסוק שלפנינו מדובר כהאור עצמו ויתרונו מן החושך ושם (י*ד> ידובר בהמאורות לאותות ולמועדים ולא מן האור וראיה לדבר שהכתוב אומר להבדיל בין היום ובין הלילה כה־א הידיעה כי יום ולילה היו מיום ראשון וביום ד׳ נוצרו השמש הירח וד,ככבים שהמה בתולדות האור ולא האור בעצמו — פסוק ה• ויהי ערב ויהי בקר יום אחד כלומר הערב והבקר יחד נהיו ליום אחד ובזה סרה התמיהה מדוע כא אחד במספר היסידי ולא ראשון בבספי סדווי.