Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 63

/ טללי ונללי . ־ 63 וינהק וןפהקחתעטע וןז1ךר _יןז מיץ אפים. וכהםנ1ת1 את־עכטו־ לקחת מטפחת * ־ 1 * 1 ד- ו" יו•־־ למחות מק אפיהו — וידא והנה נצב עליו(הר. עד ועזחת!) —1 1•- ז?ז זי 1 ־ ־־ זה גללי רעהו... ז * ד - ״ * .מה־לף פה עתה? חיע ה1.קר רנלף! — הךעים קול?חמתו - אכזרי! .אל־תעתדל לראות את־חברף בימזעת קלקלתו!' 1 - - 1•? 1ד לייפציג. דד שלמה מאנדעלקערן. הוראת רום קרן בלשון מקרא. מאת הה. מ י ל ל ע ר הטבע חלקה את טנותיה ליצירי התבל. לכל אחד מהם נתנה די מחסורו בר יחיה ויבקש מזון ויעמוד על נפשו אם יבוא עליו אויב. שאנת אריה וקול שחל הם המה הרעמים אשר בהם יפחידו את צריהם ויסילו עליהם בלהות למען לא יקומו ננדם. ואחר שלחם הרעם מפיהם ירוצצו כברק ויטרפו בשניהם וכצפרניהם את החיה או הבהמה אשר בחרו טרף לחיתם. לא כן חיתו שדי אשר מצמחי האדמה יחיו ולא- יאכלו בשר. להם לא נתנה הטבע חרבות שנים ולא הלטישה את צפרני רגליהם• לתקוע אותן בלב שוכני האדמה. השור אונו במתניו וקרנים על ראשו הדר לו בהם■ את אויביו יננח אשר את נפשו יבקשו לקחתה. ויעלי סלע השוכנים בהרים קרניהם עז להם ותפארת. לכן היתר. הקרן לט שוררי העם לאות הגבורה והנצחון ׳ אות גבורת נמר חיל אשר לא במרמה ובעקבה.יזלחם רק בעזוז רוח יקום מול ארב ויתגבר עליו. כמו שנאמר בברכת משה ודברים ל'נ, ייו> בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדיו •אפסי ארץ. והנביא בדמותו את בת ציון לבקר אשר ידוש עמים יאמר ז קומי ודושי' בת ציון כי קרניך אשים ברזל ופרסותך אשים נחושה והדקות עמים רבים ומיכה ד׳ י״ג>. ועל אנשים אשר ידמו כי כח וגבורה להם יאמר ז השמחים ללא דבר האומרים הלא בחזקנו לקחנו לנו ק ר נ 2_ם ועמים ו׳ יינז. אבל לא בכל מקום הוראת קרנים — קרנים ממש כי בדברי הנביא: וננה כאור תהיה ק דנים מידו לו וחבקוק ג־ ד) הוראת קרנים קרני האור היוצאים מן הצגה לכל רוח-