Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 44

ממזרח וממערב 44 ־<•׳ צמח האהבה ענוג ורךבראשית צמיחתו ו משמוש וזירים קשה לו; כחותיוםתנ'בריםהלוךוגבור רקאחרישכברה חיל להסתעף. כלתקוניבני האדם מזיקים לו ומחלישים אותו. והוא צריך רק לדבר אחד-לאוו השב ל. שהוא שמשו ומגדלי ה יחידי בעולם! — \ ד. עד כאן דברי טאלסטאי. מכל דבריו במאמרו זה וכן גם במאמריו המוסריים האחרים' נראה כי מצד האחד הוא מחזיק בשתי ידיו בתורת הנוצרים. ומצד השני לא זרה לרוחו גם תורת הבודיים. שטת "הנמנה". הבנויה על יסודו של "בטול הישווז והעצמיות". וכבר הסכימו הרבה סופרים אירופאים לדעה אחת כי. בנוגע לדעותיו המוסריות, טאלסטאי מחציו ולמעלה נוצרי וטחציו ולמטה — בודי. אולם בנוגע לאמתת משפטו העקרי, כי תעודת כל אדם ואשרו האטתי היא האהבה האטתית, האהבה לכל בני האדם, לכל היסום, אהבה שאין לה קץ וגבול אבל יש בה שכחת העצמיות ובטולה הגמור* עוד יש מקום לנעל דין לחלוק. אמנם אמת הדבר כי רב ונשא ערך הרעיון הכביר הזה. כי יש בכח האהבה האמתית להפוך את כל סדרי החיים ולהאיר אור נהיר בבל מנואותיהם האפלות ׳ אבל הלא גם זה אמת כי לא רוממותו וגבהו של איזה רעיון אצלנו העקר אלא יכלתו לצאת לפעולה. יכלתו לחדול מהיות רעיון מפשט ולהיות למעשי מוחשי וקונקרטי אצלנו'העקר, — ואת היכולת הזאת הרבה סופרים אינם רואים ברעיונו של טאלסטאי עיר אהבת הבריות. את תורת האהבה לכל הבריות כנר למדנו זה ימים רבים מאת חכמינו הקדמונים באסרם ״שלא יצל אדם לאמר אהוב את החכמים ושנא את התלמידים . אהוב את התלמידים ושנא את עמי הארץ. אלא אהוב את כלם!־' (אדר־נ פטיו), נם את הרעיון הרב והנשא ההוא שהאדם צריך לאהוב את חברו כמהו ועוד יותר מעצמו, עד כדי שכחת עצמותו וישותו. שמענו מפיהם, וזוהי בונת מאמרם הידוע "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דידיה סומק טפי". אבל מה נעשה ואין האדם קצר הכח. שלמרות הכרתו השכלית אינו חדל ככ׳ז מהיות גם נעל־חי פשוט, מסוגל טטנער להיות נושא דגל רעיון רם ונשא כזה, וגם כהיותו נושא הדגל הוא שוכח.כפעם בפעם את דגלו ואת הכתוב עליו ואהכת העצמיות מתחלפת לו נאהבת הכריות . . . רעיונו של טאלסטאי הוא רעיון קצוני וכעל רעיון כזה אנו צריכים להביט עליו. עוד בנית מדרשו של אריסטו היוני נאמרה ההלכה הנדולח שבאמצעיתו של כל דכר וכל מרה מונח הטוב. והקצוות — מקום משכן הרע. ואם עפ״י הה.1כה הפסוקה הזאת נוציא משפט נם על טאלסטאי ודבריו. אז עלינו לאטד כי נם רעיונו עיד האהבה בהיותו קצוגי מסוגל הוא להרע תחת להטיב. ובאמת כך דעתם של הרנה ממבקרי טאלסטאי, באסרם, כי האחרון דורש מאת האדם ני יבטל את ישו תו וימעט את דמותו. בשעה שהדבר גלוי וידוע כי מעיט הרמות ונטול הישות מחלישים את כחו של האדם. ממעטים •את מדת אילותו ועושים אותו לאבר המדולדל בגוף החברה. אבל באמת יש עוד דברים בט: כל מדר, קצונית אמנם מגונה היא, מום בה. אבל א״כ נם המרה הקצונית האחרת המתננית לאיזו מרה קצונית ידועה ג״ב מגונה היא ומום בה, כמו