Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 43

43 לעא טאלפשאי עומד. האם המיניקה את כנה נותנת לישר עצמותיה* ושקדן לתוך מזונם של ילדיה׳ שאלמלא זאת לא היו עימדים אפילו שעה אחת כעולם. וזוהי — אהבה. וכן מקריב את עצמו ונותן את כל נוסו לתוך מזונותיהם של אבזרים נם העובד המחליש את נופו בשביל טובת אחרים ומקרב בזה את מיתתו. ואהבה כזו ישנה ואפשרית היא רק בקרב לב האדם ההוא שאיני רואה ש־ם סכה בעולם שתעכבהי לבלי להניא את עצמו זאת כל הקרוצים אל לבו לקרבן בשבי! אהבתו. האם הנותנת את בנה למינקת להניק אותו — אינה יכולה לאהוב; האדם המרבה את עשרו ושומרו בידו — אינו יצל לאהוב. האהבה — רמה החיים עצמם אבל לא חיים מזייפים שהולכים וכלים■ אלא חיים מאושרים שאזן להם סוף. האהבה אינה בת יהניון יליד השכל. אינה תיצאות מעשים ידועים. אלא פעולת רחיים עצמם ריטררבת את הנפש,וםיבבת אותנו בכל חללו של עולמנו עוד משחר. טל ילדותנו — עד שבאו דתירות המזויפית שבעולם וכסו עליה באפין ושללו ממנו את היכולת להרגיש אותה בקרב לבבנו. האהבה אינה נשיאות הפנים לד,דבר ההוא המרבה את האשר הזמני של עצמיות האדם. כמו ראהבה לאנשים או לדברים בחירי הלב, אלא התשוקה, להאשר ההוא העימד מחוץ להאדם. הנשאר בקרב האדם רק אודי הנזרו מאשר עצמיותו הבהמית. מי מאתנו לא ירע את רגש האשד ו^הוא שתינשנודו לבה׳ם פעם אחת בימי הייני. עש־י רוב בים* הילדות. בשעה שלבנו עור טיס נטמשם ע" י הזיופים הרבים ההם המכהים בעינינו את אור פני החיים. — את הרגש של חנינה הטוב והמעולה ההוא שעל פיו יבא אל קרבנו הרצון לאהוב את כל : את הקרובים ללבני, את האב, את האם ׳ את האח והאחות. את כל בני האדם, את הרעים וגם את האויבים; את הכלב. את הסום וגם את דצמח; רק רצון אחד ממלא אז את כל פנימיותנו — כי ייטב לכל. כי כל דבר יהיה מאשר בקיומו והויתו. יעוד יותר כזה כי אנחנו בעצמנו נהיה כעין סבה לזה כי ייטב לכל; ליתר את כל עצמיותנו, לתת את כל חיינו בשביל שייטב ויאשר הכל! . . . והרגש הטוב הזה דוא הארבה שבה כלולים החיים. האהבה הזאת׳ שאך ממנה לחיים ולאשר תוצאות. תתיאה בק־ב לב האדם. כעין יצמח רך וענוג שאינו נראה כמעט לעין כין יתר הצמחים הגשים של עשבית פרא הגדלים ג־כ בקרב לב האדם. הנה התאות הגסית והמשינות שא:ו קוראים להן אהבה• מראש אמנם יראה האדם שהצמח הענוג הזה הוא אשר-יהיה ברבות הימים לעץ רענן אשר בין עפאיו צפרים יקננו, אולם ברבות הימים הוא מתחיל לשאת סנים להקלחים האחרים של עשבות הפיא ההולכים וגדלים במהירות יתירה ומניח לצמח האהבה והחיים להשתכח ולמות; אולם עוד דעה חולה מזו: בני האדם שמעו כי בין יתר צמחי הלב יש גם צמח אחר מעילה וטוב ואהבה שמו. ומכלי דעתם איתו יעברו עליו בחפשם אותו. ירמסוהו ברגל ותחתיו יתעסקו בגדול צמה אחיי פראי. בקראם גם לו אהבה. ועוד רעה חולה נם מזו: בני דאדם לוקחים בידיהם הנסית את הצמח הענוג והרך וקוראים בלב מלא שטחה : הנהו. מצאנוהו׳ עכשיו אני יודעים אותו ונטפל בגדולו! אהבה,. אהבה רגש מעולה׳ רנה 1* ובני האדם עושים בצמח הרך הזח כל מה שלבם חפץ : עוקרים איתו וניטעים בשקים אחר, מתקנים ומטעכים אותו בידיהם כל כך עד שלבסוף היא מת מבלי הנץ פרחיו, ובני האדם ההם עצמם או אחרים תחתיהם באים אריב וקוראים ביאוש: ,הבל הכלים׳ הכל הבל ורעות רוח