Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 41

-41 לפא טאלסטאי תחת מתוקים כך נם האהבה הנוסדה" על נשיאות הפנים אינה ארבה ואינה עושה פרי׳ בלומר אינה םביאה את הטוב לעולם׳ או בעשותה פירות והנה הם פרים׳ בלומר מביאה עוד רע, יותר גדול לעולם,— .*י •.111 האהבה האטתית ישנה בסציאות רק בהנזר האדם מאחרי אשרה של עצמיותו הבהמית. מציאות האהבה האמתית מתחלת רק אחרי שהבין האדם שאין אושר נשקן* לו בעצמיותו הבהמית׳ — ורק אז כל לשד חייו ותמציתם מתהפכים לשתיל אחר■ של אהבה אמתית ששרשיו הולכים ומסתעפים בכל הכה והגבורה שיש לו לגזע האהבה העצמית. לא בשביל האהבה לבנים. לאשה. לאבות, לרעים ואנשים טובים ונחמדים. שוכח האדם את נפשו בליל. במו שחושבים עפיי הרוב . אלא הכרת הריק והתהו שנהויתו העצמותי מכרחת את האדם לדעת ולהבין את חין ערך האהבה האמתית ולארוב באמת את בניו, את אשתו ואת רעיו ומיודעיו. האהבה — היא העלאת ערך ונמצאים האחרים על ערך העצמיות. שכחת הענינים העצמיים ההוים לפי שעה כדי להשיג אח־ב את מטרות העצטויות המרוחקות, כמו שהדבר נוהג עתה. טרם שהאהבה. הגיעה עוד למעלת הנזירות מן העצמיות, אינה אלא התנשאות נמצאים מיוחדים על נמצאים אחרים לטובת העצם המנשא את הראשונים ומוריד את האחרונים. האהבה האמתית בטרם היותה לרגש שכלב היא צריכה לבצר לה איזה מעמד ידוע נקרב הארם. התחלת האהבה׳ שרשה. אינו שטף רגש פתאומי המכהה את אור השכל והדעת, כמו שחושבים עם*י הרוב׳ אלא עמדת רוח האדם היותר מאירה ובהירה ולכן יש עשה נם מנוחה, המנוחה ההיא המצויה אצל הילדים הקטנים ובני האדם הגדולים בדעת ובתבונה. המצב הזה, מצב האהבה, מביא את האדם לידי רצוי לכל בני האדם, המצוי נ'כ בקרב לב הילדים, ומתחולל' בקרב לב הגדולים ברגע הנזרם סאת (נצטיותם והולך ומתנכר תמיד בה במרה שתגדל הנזירות. כמה פעמים יבי* המקרה לידינו לשמוע את המאמר השטר בפיות הרבה: .לי אחת היא , ואין אני צריך לשום דבר" ויחד עם הדברים האלה אנו רואים את ד1םר האהבה לבני האדם. אולם ינשה נא האדם אף פעם אחת. בשעה שחסר האהבה תוקפו, לאטר לעצמו בלב תמים: .לי אחת היא ואין אני צריך לשום רבר', ובאמת לו נם רק לפי שעה ׳ לא יחסין נשום דבר בשביל עצמו׳ — או אז יראה עפיי נסיונו הפשוט והפנימי הזה שנאותה שעה ממש יעזבהו כל רגש זר, לפי מדת האמת שכנז־רותו, וכממקור נפתח פתאם תשפך מלבו האהבה לכל שהיתה סטרה עד עתה על מסגר. ובאמת אין באהבה אלא הגדלת ערך אחרים על ערך עצמנו׳ — ורק באופן כזה ולא כאופן אחר אנו יכולים להבין את האהבה. יסוד הארבה האמתית הוא — הנזירות טאשרנו והרצוי לכל בני האדם היוצא ממנה. רק על ברבי הרצוי הכללי הזה •נולה לדולר האהבה לבני אדם . רחוקים או. קרובים אלי, ורק אהבה בזו נותנת לנו אה האשר נהיים ומנשבת את הסתירה המדומה שבין ההברה השכלית והבהמית, האהבה שביסודה אינם מונחים הנזירות מן העצמיות והרצוי לכל בגי האדם הבא על ידה. אינה אהבה אלא חיים בהמיים העלולים להרעות והזיופים ההן עצמן השכיחות נם בדתיים החסרים את האהבה המדומה הזאת. רגש נשיאות הפנים שאנו קוראים לו