Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 39

לעא׳טאלסטאי 9ג לפעולות אהבתו. רק אז היתד. האהבה שיש עפר. משא פנים אהבה אפתית. אבל האדם לאו אלהים הוא והוא נתון תפיד תחת תנא* החיים ההם שעל פיהם כל ברואי עולם זדים איש איש על חשבון רעהו, באבלם איש איש את בשר רעהו בפובנו הפשוט זהשאול. והאדם. בהיותו •יציר שכלי. מחויב לראות ולדעת את זאת. הוא פחויב לדעת שכל אושר משני בא להיציר האחד רק ברעת היציר האחר ומחסורו. — בהפלחפה הארוכה והכבדה של הענינים העצמיים המולידים את החיים אי אפשר לו להאדם לנחור לו נושאים ידועים לפעולת אהבתו. כפו שחושבים האנשים ההם שאינם •יודעים ומכירים את החיים. האדם האוהב אף נם רק את האדם הפורט פעם. בחיר לבנו. אינו אוהב רק אותו ולא את זולתו. כל אדם אוהב את האם■ ואת הילה ואת הרעים. ואת ארץ המולדת׳ וגם את כל בני האדם. והאהבה אינה מלה קלילא <דכר שבל בני האדם שוים בוז אלא מעשה ופסעל מוחשים המכונים לטובת אחרים. והתגלות האהבה ופפעליה אינם באים בסדר מוגבל, כלומר שבתחלה תולדנה בקרב האדם תביעות אהבת עצמו, הארבה היותר חזקה שבעולם, ואח־כ תולדנה בקרבו תביעות אחרות של אהבה אחרת יותר חלושה מהראשונה וכן הלאה. באמת אין הדבר כך אלא תביעות כל האהבות באות כלן כאחת■ תכופית ומעורבות זו בזו מבלי נל סדר ופשטר ורוח ביניהן. הרי זה בא׳ לפשל, לסני■ אדם רעב. שהנני אוהב אותו מעט, ומבקש ספני לחם לאכול השמור בידי לארוחת הערב בשביל ילדי האהובים. — ואיך אני יכל להעריך את תביעותיה של האהבה ההוית הקטנה אל מול תביעיתיה העתידות של האהבה הגדולה? ... באיזה אופן נוכל לסתור את השאלה למי ועד כפה אנו מחויבים להקדיש את מעבדינו ופעל ידינו ז לבני האדם נכלל או לארץ מולדתי■ לארץ מולדת* או לרעי אהובי לבבי. לרעי או לאשתי. לאשתי או לאבי. לאבי או לבני. לבני או לעצפי. — כדי שיהיה לאל ידי לעבוד בשביל אחרים בשעה שיצטרכו עלי? — הלא כל התביעות האפויות בזה תכיעית האהבה הנה וכלן מסובכות אשה ברעותה עד שבהתמלאות התביעה האחת צריך להשיב ריקם את התביעה האחרת. ואם אנכי אגמור או;זר בלבבי שאין אני מחויב להלביש את מערומי הילד הניע מזלעפות קיר וקרח. יען כי הבגד הזה המתבקש ממני יצטרך נם בשביל בני׳ הלא אז תהיה הרשות בידי לכסח־ נם בתביעותיה} האחרות של איזו אהבה אחרת נ" ב בשם תביעות האהבה לבני העתידות לבוא• וכך הדבר נוהג נם בנוגע לאהבת ארץ מולדת, לאהבת מעשים טובים ידועים ואהבת כל בני האדם בכלל. אם האדם יכול להשיב אחור את תביעותיה של איזו אהבה הוית. תה* גס קטנה שבקטנות. כדי למלא אח״ב בזמן מן הזמנים את תביעותיה של איזו אהבה חזקה העתידה לבוא, האם אין הדבר הזה לנו לראיה כתרה שאיש כזה, למרות כל רצונו וחפצו הטוב, לא תהיה לעולם היכולת נידו להנב־ל ולדעת עד כמה מותר לו'לשבוח את תביעותיה של כל אהבה הוית כדי ..שיד,יה לאל ידו למלא אחרי כן את תביעותיה של אהבה אחרת. ובכן. מבלי היות בידו היכולת להשיב תשובה על השאלה הזאת. הלא יבור לו בכל פעם את הארבה ההיא שלבי ונפשו •שוים בה. כלומר היא יפעול ויעשה לא בשמה של הארבה אלא בשמה של נט־תו העצמית. אם האדם אומר כי טוב ובשר הדבי לפניו להתאפק טלמלאית את תביעיתיה של האהבה ההוית הקטנה שבקטנות נשם אהבה אח־ת