Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 32

ממזרח וממערב 91 פסוקה לראות ולהבין היטב בסקירה מקשת את כל הנעשה בתבל אוצר" לראות היטב את כל הרע. המגינה והמכוער. ואת כל הכתמים השחורים שכגון* החיים; אבל עט כל הרושם העז שהמכוער והרע עושים עליו נששו לא תתפלץ בקרבו. והוא אומר בלבו כיין שהרע ככר ישנו בעילם ומתקיים במציאות אות הוא כי גם הוא אחד מיסודות. החיים הנהו׳ וא״כ אי אפשר להעכירו מן הארץ. ואנו נאלצים — או גם מחויבים — להכנע תחתיו ולעשות אתו שלום. גאון ססרותי כזה. לסי דעת טורנניוב. הוא נעטהא■ האשכנזי שבא עד חקר תהום כל המרירות והמגונה שבחיים. ובבל זאת נשארבטנוחתר ושלום בעצמיו ומוצא בחיים חשץ וענין כמו שהם. והגאון ממין השני הוא האיש שבראותו את רעת החיים. כעירםומרירותם. נששומזדעזעת, חורגתממסנרותיה, לבר מתמלא איבה גלדה לסדרי החיים ומוציא מחאה לננדיהם בכל תקף ועז. איש כזה הוא בירון האנגלי שרעת החיים שדדה כל ימיו את מנוחתו וכל סםריו והגיוני רוחו הכביר אינם אלא מחאה אחת ארוכה. מחאה נגד כל החיים וסדריהם. נגד כל מרחבי המציאות והישות. גאון פסחתי ממין השני הוא נם הגרף טאלסטאי המחונן מאת הטבע בכח נשלא לנתח את כל אבריי החיים לכל סוקיהם ולהוקיע את כל יתרונותיהם ומגרעותיהם לסני עין כל החסץ לראות ולהתבונן במה שמראים לו. הרגשת טאלסטאי דקה וחדה כל כך עד שהיא אוגרת גם בהטגימה היותר קטנה שבחיים וכיון שהסגימה אניח את הרגשתו לא תדע עוד נסשו מנוחה והוא הולך ומחטט נהמקרה שבא לידו, מעמיק לרדת עד חקר תהום רעתו וכעור1. מדליק אור גדול במקום החושך כרי לטשוך אליו את עיני כל הרואים. כאלו ימצא האיש הזה איזה תענוג מיוחד בנתוח הרע והתשרקותו לאברים, אברים׳ כאילו יתענג הפושר הנפלא הזה על הרטט הסתאומי שיל בני האדם ההולכים לבטח דרכם ולפתע פתאום והנה לשניהם. באמצע הדרך. מתבקע תהום איום מלא השך ואסלה. צרה ויגון. וכל סנעי בני אדם, ועליו האור המאיר שהעלה בו טאלסטאי כדי לעשותו גלוי ונראה לעין ולא יע^רו עליו ההולכים מבלי משים... את כל הרע והמגונה שראה בירון בימיו מאה גם טאלסטאי בימינו וכבירון בשעתו גם טאלסטאי רחוק הוא מן הרעיון לעשות שלום את החיים כמו שהם, לראות נם בהרע אחד מיסודותיהם, אלא שהוא עולה עוד על.בירון׳ שהאחרון רק בקר את החיים ובדק את כל מקצעותיהם ומומיהם הנלוים והנסתרים ולהעלות להם ארוכה לא עלתה על לבו כלל. כי גדול מאד היאוש אשר תקפהו נעים חחו. ולכן פלא פיו כ^ היום שחוק של לעג מר. כמו מלגלג הוא על עצמו, על כל בני האדם ועל כל הבריאה כלה המחויבים ונאלצים להתקיים במציאות נוראה ואיומה בזו — כעוד אשר הראשון, טאלסטאי, מלבד שאינו יכל לעמוד מרחוק ולהתבונן בקרירות הלב אל רעות החיים ומומיהם אלא שהוא משתדל עוד לרפאותם ולגהות מהם מזור. הוא לא ישחק ולא יבכה , לא ישחק על קוצר כח החיים שאינם יכולים להפוך את פרריהם ולא יבכה על משלתם, אלא הוא הולך ומשיא משואות כמקומות החושך בדי לראות ולהראות את הרע ונם כדי — למצוא בהרע עצמו את רפואתו ותקונו . . . טאלסטאי קורא את הספר הגדול. ספר החיים. בסקירה כאדם הקורא ספר כתוב שחור על גני לבן; הוא מבין את כל הנקודות היותר קטנות ואת בל התוים היותר דקים שבספר הזה וכל מחזה ממחזות החיים עושה חתירה עמוקה בנפשו סניטה ׳ ונפגשו את מחזות הרע והמכוער אינו יכול לכלוא את החח בקרנו לבלי קרוא לכל בני האדם להשתתף עמו בצערו ולהודות כי ,באופן כזה אי אפשר לחיות והחיים צריכים תקון'. טאלסטאי•