Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 30

ממזרח וממערב 8<► -ונכדה היונק התרסק עליה ויחנקנה בזרועותיי הקטנות ׳ ותנך #דל כשעם הראשינח .גיסי חייה דמעות.ששחה טהורה באמת וכתמים, י־ __; ' ואישה ז — ־ ליל התקדש חג. אורה ושטחה וששון ויקר נהדרים מלאים כל טוב בנית -.אלישע והוא וכל בני ביתו והנלוים אתו מסכין על שלחן מלא ברכת חי ועירכים את ־זזסדר כדת וכטששט. כל הטסנין יחד יגביהו את קערת הסדר בקראם : כ ה א ל ה ט א ע נ י א, יברנש קדש מאד נעלה. וגם .מלכות* שתים בין המגביהים. לוירא היסה .בנשים מלכת אלישע, ו#דל חמותה מלכת רבי נתן הלבובי. כורם ויונב בכשר בז ז נ נ י ם, לעא טאלסטאי ודעותיו. * מאמר ראשון א, רבותיי שחוטי חוץ הרני מכניס לעזרה? דעות מושר אירופי. שאין לרן שיש •יחם וקשר עם היהדות והיהודים. בתור יהדות ויהודים. לעזרת הפשרה העכרית. האם -לא יסלא בעיניכם הדבר ז!... נסננון לשונו של הרי׳לג זיל הרני אומר: אלו הייתי כותב לועזית ללועזים׳ אף ללועזים כאלה שאינם כני אומתו של טאלסטאי, לא הייתי צריך להקדמה כלל. לאבל עכשיו שאני כותב עניית לעברים הרני מרגיש בנפשי כי להקדמה אני צריך. להניד לקוראי החביבים כי אל יפלא בעינם דבר הכניסי את החולין לעזרת הקדשים :בי כעיני #ץ דחולין חולין כלל ואין העזרה קודש כלל. מצד האחד רעית כל בני האדם. -יהיו מי שיהיו. ובלבד שיהיה בהן איזה קורטוב של אמת ויושר. קדושות הנה. יען -כי חבת האמת והיושר מכשירתן לקבל קדושה; ומצד^השני אין שוס צורך כלל -לתת פנים של קדושה או של טומאה לאיזו ספרות'שתהיה. יען שכל ספרות אינה אלא אוצר כללי האוצר בקרבו סכום ידוע של דעות, מחשבות ודמיונות שנולדו בכל ־הזמנים. בכל השקומות ובלב כל בני האדם #שר על פני האדמה. הלשון אמנם יכולה -להיות קגין איזה קבוץ פרטי. אבל הספרות. כלומר תכנה ועשרה הפניטים. צריכה להיות -משותפה לכל בני האדם כלם. וכל׳דברהמשיתף לכל באי עולם אינו לא קודש ולא חול אלא דבר יצריך ושור, לכל נסש. אין הבור מתמלא מחוליתו ואין הספרות יכולה להיות בזונה אך ורק מסרי רוחם של בניה בלבד אלא שהיא מחויבת, אם ־התפתחותה יקרה בעיניה, לרעות גם בשדה אחרים ולקלוט אל תוכה גם את טבח־ -הנענות אחיותיה הבכירות והצעירות, כרי שלא תהא צולעת על ירכה ... דיבה סבות יש להם למעוט ערכה וקצורה של הספרות העברית, ואחת שהן. -לפי רעתי, היא עטית הקדושה ותפארת הנזירות החופשות עליה שלא באשמתה אלא :באשמת אנשים קצרי רעת דטועים טעית נדולה וחושבים כי הקרושה המביאה לירי