Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 22

ח מם?רח וממעיב 22 מאנה לתת. — לשיא נסה ל ל ו ת סמנה ארבעים אלף בסף הנחוצים לו כרנע זוז. רק לימים אחדים, ויהי נא עשרים ויהי נא חששת אלפים כסף, אדעלענאחת כי בסף לא תתן. "אבל האם בה תקטן אמונתך ני עד בי גם שקל כסף אחד לא תתני על •די יקירתי?'׳ - קרא סלמנדר בצחוק, בהחזיקו באשתו ובנשקו את מצחה באהבה רבה, "כי לא תקטן אשונתי בך יקירי, הראתיך לרעת זה כמה, ענתה אדעלע בהתרסקה עליו נם היא באהבה, ואם לא. טובים דודי לך מחמשת אלפים בסף וסבל כסף וזהב שבעולם * . . . אבל אנכי אחת נשבעתי ואקימה, כי חלילה לי סננוע בכסם• השמור בבית־האוצר בעירי. וגם אתה אפרת ונם אנכי ידעתי, בי לא להוני אתה צריך, וני שבעתים לך מאשר לי". מצח סלמנדר התקמט וחטמו התארך בתנות אדעלע אהבה וידיה סנורות! ומסגרות׳ אך הבליג על חפצו וכעסו ויצחק ויאמר: בן, כן יקירתי, יהי לך אשר לך. אך אהבי נא אותי ורב ליי,*. וישק לידה ויצא בסנים צוחקות וידים ריקניות, ויחבר. לשעת רצון. לעת יותר ראויה ונבונה. אבל נם בעת יותר ראויה ונבונה הראה לדעת כי האשה הקטנה הזאת, הרכה כקנה ונמסה כמו חמאת בקר באהבתה. אניז קשה היא בנוגע לכסשה, וכי לא יקל לו לשרוך את האגוז הקשה הזה גש בשניו הגדולות והחזקות׳ והדבר הזה אמנם לא היה לו לענג נשש, כלל וכלל לא. — "מה זה תחשוב האשה] הזאת בלבה ז האמנע תדמה בנפשה בי רק למען תשתעשע עמי, למען תצחק בי1 בצפור לקחתי אותה לי, ולמען תענני באהבתה חנם אין כסף הבל יודעים כלרין כזאת למה היא נכנסה לחשה, ואשת כסילות זאת נואלה להאמין בי לשני ישי שניר,| הלך לבי שבי. לשני עיניה הישות וקולה הנעים!... לא טוב הל3^ הזה, ענין רע1 הוא. עסק ביש מאד!.. . אך הנה האשה הזאת לא תדע שפתי רצון. לא תבין לרע{ בדברי אליה חלקות מזב אפוא, הבח ואדבר אתה דבר ברור כאש־ עש לבכי׳ כדאשרין אינשי, ״בקצה העב שבט קל"-" אפם כי שה מצא מין את מינו׳ כי אן דבר הוא אתה דבר ברור אחד כאשר עם לבבו, ותענהו גם היא דברים ברורים ונמרצי כאשר עם לבבה היא על אחת שבע, כי בין כה ובה בבר עברו לה מפשר ירחים בביתויו והיא כבר הסכינה עמו, ותביר ותדע בי לא יחסר לו דבר להדמות לרבי קלמן שטעון אישה הראשון כי אש סאות וזקן לבד, וכי לא נעלה הוא עליו כי אם בעבי נבין וכרסי׳ על כי לא שמה מחסום לשיה עוד, ותסשר עמו בשפתה, ששת $דל קלנח ששעון׳ס מאז. ותדבר ולא יספה. — לשוא התעכר ויתקצף׳ לשוא הבר באנרושין החזקים על השלחן עד כי רעשו אשות הסשים, לשוא חרק שניו ויצעק בזעם אשו| כי רק שעם אחת נחיה עלי אדמות, — גם משני סתנמו זה הבדוק והמנוסה לא נחתו אדעלע ולא הוציאה את ידה מחיקה לתת לו את האלשים אשר קוה לחן', ואם נו^ גתנה השעם מאה או מאתים כסף׳ ויהי הדבר הזה בקולות וצעקות ומכאובים נוראיס עד כי צללו אזניו וחשבו עיניו. ^וידע כי אשת חיל לו אשר נם ביד חזקה לא יוכל לה. ובכן שחק ורגז ויריב נישלם ואין נחת. — אבל בעוד אשר מלחמת איבה ושילום שוא׳ דברי ריבות וששתי חלקות, שנאת מות וארבת חנף שלטו בבית האיש ואשת| חליפות, סרה גם אהבה טהורה ונאמנה אל דבית הזה, אל לבות לוירא ואלישע או חורגה. — לוירא עלמה בת שכע עשרה שנה. איננה יפת מראה ויפת תאר׳ אבל נעו נעימה רבת חן׳ וחכטת לכה תאיר פניה המשיקים ענית ו*ס ונדבת רוח. במה זבו|