Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 18

ממזרח וממערב 19 אבלה עור; לא כן לצני הדור׳ המה אומרים כי בגדיה הבחורים האלה כעין מודעה רבה ותביעה בפה הפת לאפר 1 הדא אתתא ארמלתא היא והרי היא מותרת להניצא לכל אדם. — יהיה איך שיהיה. אדעלע יצאה לשוח. כי הימים ימי האביב בכל הדרם ותפארתם. והיו ם יום ראשון בשבת אחרי הצהרים. שבו כל אשה •ורעת טוב טעם בעיר ברסנה בביתה לא ישכנו רגליה — והנח היא מטיילת עתה מערגות בין שדרות האלונים בגן הרובים׳ ועל ידה איש ככן חמשים שנה ומעלה אשר רעה לה בנן. גבה קומה ורהב כתף. בעל בטן ובעל חוטם. לחייו מלאות, אדומות ומתלעות תכלת וסנטרו מגולח חלק כלו. שערות ראשו וצדעיו רובן לבנות ורק שער שפמו.שחור — צבוע. .כן הוא כאשר דברתי, דבר האיש בקול עב וחזק המתאים לעבי נכו וד1זק גוו יכל בדי עורו ,ככל אשר אמרתי לך גברתי הטובה ן רק פעם אתת נחיה פ ה ע ל י אדמות. זה פתגמי האחד בכל ימי חלדי ובו תבואתי טובה. — רן תראי נברתי בי לא תמול אנכי נם אני. הרבה ראיתי בימי חיי ונם פגעים רעים ואנושים לא פסהו על ביתי תמיד, אך בזאת אתפאר והיא גאותי וגאוני. כי גם כיום רע לא אבדו עשתנות'י• .רק פעם אחת נחיה עלי אדמות' קראתי ואעמוד חי בלב בל מקרה ופגע כסלע מוצק בלב ים, — מתה עלי אשתי אהובתי. ולפתע פתאום באתני המכה הנחלה הזאת, ואנכי אסרתי נגזרתי לא אשוב לראות טוב. כי כאני וימני המה יצמיתוני, אך פתגמי רטוב הוא עוררני וישיבני לתחיה. הן רק פעם אחת נחיה עלי אדמות, ולמה זה אהבל ואחשבה במתים בעודני חי ובעצם ת מי ז נתקתי אפיא את מוסרות יגעי זאסיע את באבי מלבי, ואהי טוב לב ובריא אולם כהיום הזה. — ובאמנה מה יסכון לאהובי נפשנו שמה. אם אנחנו נרד אליהם ביגון שאולה! גם את גברתי תטיבי לעשות לו תסירי ינעך ממך ותשיבי לראות חיים. למה תחיי לשלל לעצב וכאב לב, לא לעזר ולא להועיל? — הן רק פעם אחח1 נחיה עלי אדמות.'— 1 אדעלע לא הסכינה לשמוע דברים .עמוקים ומחוכמים' כאלה נם **\ בבית אביה גם לא בבית רבי קלטן שמעין אישה עליו השלום׳ ואף כי השכילה] ותבא לבב חכמה בזכות בתה המשכלת ובזכות חתנה העתיד להיות דוקטיו] בישראל אם ירצה השם. בכל זאת לא הרהיבה עז כנפשה לענות את הארון נתן] ס ל ם נ ד ר הרובר בה אשכנזית, כחכמחו. ותורד ראשה כמעט ותאנח. והארו;| נתן סלמנדר היס־ף ויאמר 5 .אבינה ל־ינונך גברתי הטיבה וגם אכבדה את כאבך םאו.| אבל עת לכל חפץ, יקירתי. — מאשרר, היית בבית אישך הטיב אשר אד,בת. כי■ ידע ערכך ויוקירך ויאהבך בכל נפשו ומאח׳ הן הדבר הזה לא יפלא כל מאוטו. 1 אך האם חפץ אישך הטיב כי אהבתך תרד אחריו קבר ואתה נם בל משיש חיין■ במבחר שנות חלדך? — ואם המשפט היה לאישך לחפוץ כזאת ז משפט הםתים| הוא לנוח בשלום על משכבם ולשבוע נעימות נצח בצל שדי ומשפט החיים לחיות! ולהחיות. לשמוח ולשמח. ולשבוע נעימות העולם הזה ככל אשר תמצא ידם| בזכים כי אך פעם אחת נחיה עלי אדמות. האם לא צדקתי בדברי. גברתי?—' 1 כבלי כצוא מענה נכונה כרגע. קפלה אדעלע את.המחסה משמשי אשר בירד•! ותתוה בקצהו קוים עקלקלים בר,חול אשר לרגלה. ואחרי החרישה מעט, נאנחה ותאמין