Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. [Seite]

ממערב למזרח. יספור מאת מ. ד. בינדשטעטר. א. לפני השראה הגדול בחדר משכיתה. לכשה אדעלע שחורים ותתעטף שחורים. ותחבש נם מנבעת שחורה עם נוצת בת היענה שחורה לראשה. נם עדי שחור שתה 1 עליה, צטידים על ידיה שחורים. ונוטים שחורים באוניה. ואחרי זרותה פיח לבן־אדשדם כשראה השושן על טצחה ועל לחייה ועל חלקת צוארה. הביאה גס את ידיה בנעלי יד שחורים ׳ ותעמד פניה להפיק תוגה חרישית וצחוק תמת נפש יחדו, ותרא כי טוב — |ותטיף עוד טפות אחדות מצלוחית של פלייטון על מטפחתה ועל בנדי אלמנותה, ותורד צעיפה השקוף על פניה ותצא לשוח. — ,א ד ל קלפן ש ט ע ו ן ׳ם' שם אדעלע לפנים, על שם אישה ר׳ קלמן שמעון 1 דוס, אדם ביקר׳ סוחר בעורות חיות מעבדים המובאים מליפסיא אשר נזכסן המדינה.* סוחר תם וישר אשר בעודו בחיים חיתו הלך בדרך כל הארץ. כלומר אשר הבריח נכסיו בעת ובעונה הראויה, ופשט רגל לנושיו בעודו בעצם תמו. על כן עמד טעמו נו וכספו לא ירד לטמיון נם בהשיבו ממסחר ידו ויהי איש חונן ומלוה, לנכרי בנשך ובמרבית כפשוטו וכמשמעו < ולישראל אחיו על צד התר עסקא כדת וכתורה. ויצלח ויגדל ויניח ברכה לביתו במותו מות תמימים בעשר ובכבוד׳ אך לא כשיבה טובה, 1 כי רק כבן ארבעים היה ר׳ קלפן שמעון בצאתו מעמק עכור זה. עולם שאכל נו רק ] סיי מעשיו הטובים, לשבוע נעימות מהקוץ הקימת לו בעולם הבא נגן עדן׳ ולא זכה 1נם להוביל את בתו הבכירה אל תחת החפה. — לו חי ר׳ קלמן שמעון, כי אז בלי 1סשק נתן את פסיה בתו רק לבחור רך וטוב. בן נגידים ושועים כמהו. אבל במותו ונשבה רוח אחרת בביתו, רוח חדשה אשר צררה את בתו בכנפיה ותשא גם את אשתו 1אתה. פסיה נתנה לבחורי הישיבה מהלכים בביתה ׳ לא לאותם הבחורים היושבים ולפני ה׳ ,בהקלוז' והוגים בתורה׳ כי אם לאותם הבחורים היושבים בטל, אחרי השלימם 1את חק למודם בהנטנזיום והמה בכתובים בין השומעים לקח נהאוניברסיתה, ולעת |עתה ירדפו קדים מספר שנים כנהוג. ותהי פסיה לעלמה משכלת ותקרא שטה |סוילינא. ותאהב ותאהב. וככלות ימי אכל אביה, ותהי לאשר, לאחד מכני |ויעליה אשר היה יהיה לדוקטור בקרב ימים. — מובן מאליו כי אם פוילינא לא >םה עוד אדל קלטן שמעוןיס, בי את אדעלע חס ומובן יותר מאליו כי אדילה חס |לונשת בגדי אלמנות שחורים על פי המדד, החדשה שבחדשות לכל פרטיהם דקדוקיהם. שגת אבלה לאישה אמנם בבר עברה עליה בשלום. אך היא אומרת בי תתאבל עתה על מות אחד מקרוביה האהוב לה כנפשה, על כן לא תסיר את נגדי ממזרח וממערב ״ 2