Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 14

ממזרח ומכערב 14 ..ן \. עליהם. והיש חכמה מעשית גדולה מזאת אשר שם המחבר למטרת חפצו? ויען כי זו מגמתו בספרו. ויען כי אך לתכלית מעשית עיניו נשואות אף פר כן דבר בו גם על ענינים מעשיים אחרים אשר התרשלו בהם בני ארצו אף• שנם הם הכרחיים לטובתם ולקיומם בארץ, ויורם את דעות רבותינו הקדמונים נם בבחינות אלה, ומדבר בחכמה על יקרת הערך לעסוק בעבודת השדה בכל מלאכת מחשבת וללמוד אומנות. וחרשת ידים וכדומה. ואף לבל אלה, יביא עצמותיו מתורות קדמונים וממנהגם. אך לא בססי הזה בלבד כי אם נם בספריו האחרים אשר חבר היו תמיד עיניו נכונות אל התועלת המעשית. הנה ספרו ז ר ו ב ב ל הוא סנינוריא בעד דתנו ובעד התלמוד. וספרו,.אפס דמים" הוא ננד המעלילים על היהודים עלילות דם. וזה מעשה באמת וחכמה מועלת בפועל. ועתה אלה הפנות אשר ידיעתן דרושה לחיים היו הענין אשר בחר לו זה הנאמן לעמו לענות בו. בהן ראה טובת האומה והן נם המעברה אל ההשכלה. ואמנם נם לא טעה ז ואף ראה פרי פעולתו בחייו׳ ובלב בטוח יודה'לאל על אשר זכהו לכל זאת. ואמר בהקדמתו להוצאה השנית מספרו: הספר הזה ותעודה בישראל) דדה נר הראשון ל ר ג ל י ה ש כ ל ה פה במדינה לאחינו בני ישראל, רבים ממשכיליהם וסופריהם הלא בפיהם ובעמם יענו כי לנגה זרחו הלכו ויאר להם הדרך. אמנם הוא רק ראה ראשית בכורי פריו׳ אך אנו רואים כלו. פריו למרכזת גמלא רחב ארצו ונתפלא על המראה. ידעתי כי לא יבקש אדם ממני כי אהיה סופר ומונה פה את המון המשכילים הנאמנים אשר ברוסיא ופולין, אשר היד סרים למשמעיו וילכו במועצותיו. כי אם אספרם מחול ירביון. אבל את זאת אמר כי ה מ ש כ י ל י ם ה א מ ת י י פ והמתונים אשר אמרו לדבק טוב, דברן שאר החכמות עם חכמת התורה, בהתלהבות שוה אחזו בשתיהן. ובשחרם מדע ותושיה לא הניחו ידם מן התודה. אחדים מהם ידעתים פנים אל פנים. והשתעשעתי עמם בתורה ובחכמה. ומה מאד השתוממתי על המראה בראותי׳ בקיאותם בכל חדרי התורה. ועומק בינתם במקרא אשר מפרשיו הראשונים והאחרונים ערוכים ושמורים בפיהם ובלבם. מכל התלמוד והמדרשים ל* חסר להם דבר. ומצד השני המה משכילים מובהקים יודעי מדע ובקיאים, בספרות החכמה הכללית. אכן עוד יותר נודעה לי מעלתם מתוך כתוביהם. בכל חלקי חכמת התורה ובכל המדעים השונים כתבו ספרים ומאמרים. בעיוני ההלכה והאגדה על פי מדת ההגיון והבקרת הרחק מאד מדרך הפלפול- בחכמות הלמודיות והטבעיות, בחכמת החשבון והשעור. בידיעת הגיאוגרא־ פיא הטבעית והמדינית׳ ובחכמת דברי הימים לעמים ולארצות וביחוד להאומת היהודיה. וכמעט לא היתר, חכמה אשר לא ננשו אליה. ולצדקה יחשב להם