Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1893-01-01 · חוברת א · p. Seite 4

ממזרח וממערב 4 ׳/ המעט מסופרינו הנדרים והסינים אשר עדרו בער אחיהם יום יום להבדילם סגל האדם _אשר על םני האדמה ולהושיבם בדד כננוע ומצורע מחוץ לסחנה. כי עוד י־סיסו לבנות דדץ מסביב לבית ישראל לבל יתפרץ אל תינו רוח חדש ולבל יובא מאסמי הפשרות והמדעים הניללים שנר רעבון נסשותיו. יש בספרותנו א1םי1ן במדה נחשה, אך יחסרו לה?כלת ומזון הסועדים את הלב ומבריאים את הרוח• ככל עת אשר נסתכל בעין שקומה בספרותנו העברית החדשה יעלו על לבנן דברי!־חין רמסשר בספרו •פסע חוקר־הטבע מסביב לכדיר. הארץ־ כי על הסלע ס־ט פאויל אשר בלב ים האטלאנטי עשו להם.קן שני מיני צפרים ■השוטה• •והראש הלכך. מבשר דצפרים האלה יחיו וישבעו מין זבוב, עש וסס, וךבי1נם יהיה למזון לחפיץדת־הדמן ולכנת־העצים. ומהם יפרו וירביכל סיגי היתושים הדקים.והיו לתבלומלואה. רנילים דם הסופרים העברים קצרי־הראות וקטני־המוח למן בטפשות־פה ובנבול־עט על דלות־ססרותנו ועניותה. ובראותם כי נביא לירחענו מאשרים בכל מקצעות המדע. החקירה, הפילוסופיה והספרות וענסיהם, כאשר השתגשנו והסתעפו בימינו — ייראו כי נכניס לספרותנו יסודות זרים לרוח עמנו. אל תיראו עבדי יעקב ׳ הפילוסופיה והמדע, רוח הים• והטעם הטוב מועילים המה לרוח ישראל כאשר יועילו לכל העמים; החכמה והבינה. החקירה והדעת מורשת קדומים ונחלת אמת הם לנו. וכל האומר כי האור המתוק לעיני כל אדם יכאיב עינינו׳ והמזון הרוחני המבריא הדרוש לקיומו של בל עם הרוצי־י באריכת ימים ושנים. בחיי כבוד ותפארת בהתפתחות והשתלמות. — כי המזון הזר, מזיק לנופנו הלאומי. — כל האומר כזאת הוא חורץ משפט מות על עמנו. כי האדם או העם שאין בכחו לעכל יסודות הבאים לנופו מן החוץ ולהפכם לדמו ובשיו חדל מחיות. בל האומר. ורבים הם בימינו האחרונים האומרים כן. כי חלילה לנו להכניס לספרותנו העברית דברים הנוגעים לאדם באשר הוא אדם. כי חובת סופרינו לעבור בשתיקה גמורה על כל הדעות ,החדשות במרע ובספרות השולטות ברוח תקוסתנו ודוחם־ת את בני־דורנו קדימה, כיל׳׳ד,אוםר ני על הסופרים העבדים להתיחק משוק החיים. משאונו והשונו וכל חלים־תיו ומראותיו. כי ברית כרותה לספרותנו להתנועע בחוג צר ומוגבל וחלילה לנו להסיג גבולה שנבלו סופריה הראשונים ולפרוץ נדרה שגדרו בניה ב1ניה. — כל האומר וכותב כן הרי הוא מודה הוראה גמורה כי נאה ויאה לעמנו להיות נין הנוים ככלי חרס הנשבר׳ או כאבר מדולדל בלי כל לחלוחית חיים ותעודתו מראש ומקדם להיות כאחד החנוטים בין העמים החיים על פני האדמה. אם לא נאיר באור ר,בקרת . כאבוקת הדעת את כל זויות חיינו׳ מסתריהם ומחשכיהם אז נרע לעמנו הרבה יתר מאשר ירעו לנו שונאינו ותדפינו. מציקינו ומענינו. הדעות. המחשבות והרגשות החיות נותנות כח ואיזל לעם לשאת ולסבול הנרת יד המקרים והפגעים נם ליחלץ מן המצר; כל עוד לא יכבה אור הדעת בקרבנו לא נאבד ויש תקוה לאחריתנו. אם תשתעשעו ותתעלסו בנאמיכם האהובים : לאומיות. תחית ישראל ׳ תחית הארץ. תחית השפה ולא תנארו בדברים ברורים ומפרשים מה מגמתכם ומטרתכם, ולא תרבו חכמה, חקר ומזמר, בישראל לבסס את תודתו על יסודות מדעיים. אשר כל הרוחות שבעולם לא יזיזום ממקומם אז תביאו רק מהומה ומבוכה ברוח ישראל וידיו לא תעשינה תושיה. הרבו אור, דעת אי־מונבלה׳ משפט נאמן וצדק ובקי־ת. אשר לא תדע חמלה ורחמים. כספרות העברית,. תני כה