Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 152

152 דוח או״ן־ישראל לגג ביהכ״ב ולהתעסק בדית עם אחד הלומדים המצויעים שבהתא- ויהי זה לאות כי גם בעיני מרן שיחי' הנהו טצויין. עם* *י רוב יחדו חדר מיוחד רק לאלה אשר תכונת למודם דרשה כן מהם׳ כמו למשלי שני הת״ח שלמדו שנים רבות בזמן אחד בשני התאים אשר על גג ביהב־נ, האחד: האברך ר׳ ליב חפץ׳ הוא הרה־ג ד יהורא ליב בה״ר משה חיים ז״ל׳ אשר תחלת רבנות יפו ניתנה על שכמו!)! השני ■הבחור האסמינער" הוא הרב החריף והחכם ר׳ חיים וואלף ז״ל מאסמינע, אשר חבר בבחרותו ספר דרך החיים וספרי חכמה הרבה׳ להראשון היתה דרושה התבודדות בשביל שהי׳ מדרך למודו להתעמק בעיון וחפוש ספרים הרבה׳ ולהשני מפני שהי■ רגיל ללמוד ולכתוב, ושם חבר ספרים שונים, אחדים נדפסו ורובם עודם בכת־י. ביומא דפגרא אחד הגיעה השמועה לאזני הריט הגרמ׳ג זצ״ל כי פרחי בני הישיבה מתעתדים א־ע ללכת לטייל מחוץ לעיר וישתומם הר־מ מאד׳ ויאמר להם: ■אם כן שבקיתו להתמדתייכו!' ויען צעיר אחד (הצעיר הזר, הנהו היום ד־ץ פעה״ק׳ והוא הרהיג ר׳ ארי׳ליבנ״י בהראידז״ל *)): ■טורה אני כי אנכי הצעתי הצעת הטיול, אבל חלילה לא אמרתי לבטל מלימודנו, אלא המדובר הי• כי בדרך הלוכינו נחזור בע״ם מסכת חולין־. ׳"טוב• ענה הר״מי הבה אלך גם אני בלויתכם"־" והדם התענג ענג רוחני על הטיול הזה בשמעו איך שגיר הי׳ בפי התלמידים לשון הגמרא ושיטות הראשונים עד להלכה, והיו בהם צעירים פרחים קטנים בתוכם המציע הנז'׳ שלא החסירו שיטה אחת משיטות רש״י ותום׳ רי־ף ורא״ש מסוגיות המסכת ההיא. בסוף ימי הגרט״ג הר״מ ז״ל• ואני עודני נער מחניכי 0 חרבנות ניסו לא נתק״טה נירו דרנת טםני קנאתו חיתית לא לפי דית •פותח¬ *] והרב הוד הנחו חיום אחד טננאי חת״ת והישינה. ■’