Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 102

אצלם מנהגי העכורה לצבא השטים עד היום. והנה מצוין הדבר כי לרעת בעלי הכת השטלים או השמשית עלי הוא השמים וגם שובני השמש באמור בתורתם. ומחמד ביהוד הוא אלהי השמש. הדבר הזה יוכיח לנו כי באמת אין בין העבודה לעלי ולבעל שמים אלא שנוי 'השם בלבד׳ ומקור הימם שמלי אינו כמו שחפצו להורות׳ יושבי צפון או ׳ממאל שהרי בעלי הבת הזאת גרים בנגב ההר׳ אלא משמאל הוא יממימ אלהי החורגים לפנים׳ שהגנו אותו ביום נ׳ אלול בתבונה רבה. וע״ב נקראו בעליה בשם שמלים ושמשים כאחד כי הוראתם ימוד.. ושמאל זה עצמו הוא סמאל ראש השדים בהגדה העברית שנפל משמים ארצה כאשר חדלה האמונה בו׳ ויהי,? לשד בעיני בעלי היחוד שלא נועזו לבטל את ישותו לגמרי,— בעלי הכת הזאת חוגגים את חגיהם בקחתם ענפי עצי זית והדם אכל אינם הולכים ליגל והעליה למכה הוא בעיניהם ו ק רמז כמו שאר דברים׳ שאנו מוצאים בקוראן והעיקר בכל פנה שהם סונים הם רואים בשמיט. הם אינם אוכלים את הנמל, השפן■ הדג שהוד וכו׳ וגם נזהרים בדם׳ אבל הם מקדשים וטנסנים על היין׳ מלים את בניהם ומאמינים בשדים ומלאכים. נצין את שפות המלאכים היותר מצדם: רהביאל׳ רפאל׳ בית איל׳ הרקול. מיכאל׳ אסרפיל, עזראיל׳ דרדאיל׳ סלסיאיל; חמשה האחרונים מתאימים לחמשת תלמידי מחמד; וסלביאל הוא אלהי הירחי הככבים הם טעון הצדיקים והם מתברכים בברכה: ■כנסנו אלהים בפרש בין ככבי השטים". כת הקלזים או הבמרית הם כנגוד לשמלים עובדי הירח. פיוטיהם ונסיכת יינם וקדושיהם ערוכים לירח וסוד שתית היין הוא "לדעת את הירח־• הירח הוא אלהיהם שלו הם כורעים. ובימיו מתברכים. ואם נשוה את שתי הכתות יחד נמצא כי תחת היממות עלי מחמד וסלמן נמצא את אל הי העכו״ם: השמים׳