Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 98

התכסה עלי ויהי בו׳ וכן נאמר בכיתאב אל מגימוע : »האל הבורא, העתיק הנצחי שיצר את המקום ושם בו את שמו ואת צעיפו׳ ושלישי יש להם והוא שלמן אל־פרידי הוא הבב או השער, וכן הוא אומר: הנגליתי בצורת עלי אדון המהזור, התחפשתי בצורת מחמד ושלט; הוא המכיר את תכונתי האמתית". וכשם שעלי יצר את מחמד כך יצר מחמד את שלימן. לא יקשה להכיר בשלשה אלה את עיקרי אמונת השלוש שהמחבר מוכיח כי מקורה באמונת הצורים וקדמה לדת החדשה עצמה, האמונה בקדושה המשולשת הזאת : השער, השם והמהני הם הם גופי אמונות הנוצאירים ועליהם יסדו דרשות גימטראיות וסוד אותיות עד בלי די כדרך המקובלים היהודים. אולם גם שלמן קרא חמשה בני עליה מצדו, והם מלאכים עושי רוחות, חברי מחמדי מחוללי ברק ורעם ונוהגים בככבים ואלה שמותם: אל טיקדאד אבן אסואד אל קיגדי; אבו אד־צו אל גיעפר. עבדלה אל־אנצרי, עותמן אן־נגיחי׳ וקנבר אד־דאוס. כל אלה הם בוראי העולם ויצריו והם הם גם המשת ככבי לכת שלהם נערכו חמש תפלות היום׳ אשר המחמדים מתפללים; תפלת מחמד בצהרים׳ תפלת פטיטה או פטיר בין הערבים, תפלת חסן במערב׳ ותפלות חוסין ומוחסין בבוקר, וגבוה מעל גבוה עלי הוא השמש או הירח כמו שנראה למטה, גם לבני עלי חלק באלהות והם "אנשי האדרת' שבקוראן או הנבחרים הקדושים׳ ההתגלות האלהית בחמשה פנים האלה שהאמונה בה משותפה לכל הכתות מתאימה לחכמת יון הרואה בעולם חמשה כהות ראשונים: השכל הכללי, הנפש הכללית, החוטר הקדמון, המקום והזמן. כל האמור מוכיח ברור כי ה נ ו צ א י י ר י ם למרות הזכירם בשמות בעלי דת מחמד ה ם