Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 97

הים וגליו ומנהג עולמית׳ מהרם ממלכות׳ הוא נעלם בתבונתו אבל לא בלבושו הגשמי, הוא השכל המהנה ובגלוי הוא אידם ובסתר אלהים. עלי הוא עליון על כל מה שהיה לפניו ובימיו׳ וכל האומר כי יש לו דמות עם שאר תלמידי מהטד: אנובכו;׳ עומר ועותמן׳ הרי הוא כמאמין בהרבה רשויות׳ יען כי ׳שלשה אלה הם גלגולי השמן ומחמד עצמו הודה בזה לדבריהם. הקריאה הקרושה שנמצא בתורת הנוצאיירים 5 ״המלחמה הקדושה! לשם אללה!,. היא ערוכה לדבר להם כנגד הדתות האומרות כי עלי או הנביאים שקמו אחריו לתורתו אכלו ושתו ונולדו כבני אדם. והתכונה הכפולה הזאת של האמונה הנגלה בתור קדוש והנפתדה בתור אלהיפכעלי׳ היא המסבכת כי הנוצאיירים מחויבים להסתיר את סוד דתם וגם את קריאתם הקדושה; "הנני מעיד כי אין אלוה מבלעדי עלי אכן אנו־טליב". עלי הוא האלהים ואור הזהר הקדמוני בעוד לא ארע ושמים והאימאמים הם ממלאי מקומו על הארץ• והשיכים הם הנהנים והצופים עתידות שהמאטינים שואלים בהם על כל המעשה שיעשו. וע״ם הרמז הם מוצאים סמך לרעתם גם בקוראן. ובנוגע למחמד הנה לדעתם יצרו עלי מזיו אורו ויקרא לו בשם. למותר להאריך במקום הזה ע״דערך השם וקדושתו באמונות עטי קדם (שם המפורש. השם הקדוש׳ וכד) עד ני נהיה לאלהות בסני עצמה כמו שיוכיח האל בעל שם אצל הצורים *ואצל יימקונלים....), ומעשה בדוחי אחד ומועירה שימו שעשה עצמו נביא מפני שידע לדבריו ליקוב את ישם האלהים הגדול והטמיר. כת האישטעלים מחליטה כי האישם הוא השם סימן לתקופת מחמי׳ כשם שהתיבה היא סימןלתקופת נח. ומהם קבלו הנוצאירים שנתנו למחמד את הרמז ש ם. אולם מחמד הוא עוד הצעיף שכו