Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 64

64 לוה אריך־ש־אל ח> הרוחות במדבר. היום הזה היה האחרון לנסיעתני. חצי הירח הבהיר הם*ץ את אורו הרך על פני התולדה כלה. מדי המיענו אהלנו לא בלי רגש של רוח עצב בפעם האחרונה. אתמול בערב היה לנו כל כך נעים וטוב באהל הפשוט המואר באור כהה של נר שעוה שקנינו בעזה. וכעת נפלו הקרות׳ ונתקו היתדות בפעם האחרונה אז הבינונו היטב■ מדוע ידמה התנ״ך את חיינו לאהל אשר פתאום ינתקו יתדותיו •ורוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו מקומו עוד"׳ אבל באהלים כאלה ישבו האבות לפנים ובני ישראל במדבר■ גם איוב הזוכר בעצב את העת אשר ’בסוד אלוה על אהלי• וד היורד ממכון שבתו אל בני אדם גם הוא ישב כעמו במדבר באהל ומשכן. גם את העתיד לעולם שבלו טוב תתאר התורה בדמות אהל •קול דנה וישועה באהלי צדיקים» עוד יותר שטם מאשר עד כה■ נראה לנו כל שטח המדבר שעברנו עליו היום. ם:כי העץ הלכו הלך וחסר■ בעוד אשר רבי כברותהארץ המלאות חול. ארחתנו מהרה לנסוע אל מחוז חפצה להעיר •אל קאנטארא׳ אשרעל יד תעלת הסואיץ. זה היה מחנה נהדר מאד שהתגעע במהירות גדולה דרך המדבר. גמלינו גבוהי הקומה היו מקשטים בגדילי בד אךכים מנפנפים באור. שמונת הרוכבים ישבו על אוכפיהם המכוסים ביריעות אדמות׳ מטפחות משי לכנות או שרוקית חבושות למגבעותיהם. ופניהם. כסות תמרים ארבות הם מניפים בידיהם כמו רמחים׳ ובראש המחנה רוכב מורה הדרך הצעיר חסן אשר רגליו השחרחרות משלבות ויורדות על צואר הגמל׳ ומטפחת ראשו בעלת צבעים שונים מנפנפת באור ונכרת במרחק. בשער, העשירית הגענו אל נוה אחר שהנהו היותר גדול