Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 57

57 דדך .מדבר פאר! ■ ׳•!.Mi כמו לו היו להן סנדלי ברזל מיוחדים לרוץ בהם כתוך ערמות החול כעל פני דשא עשב רך. על דבשתו הגדולה הוא נושא ימים רבים משאות של ששר. ככרים (צגטנרו, בארבעת ימי נסיעתנו בתוך ערמות החול. לא נתנו כל מספוא לגמלינו לבד קוצים ודרדרים שמצאו על פני הדרן. ובלעום בתאות נפש בלעסם היטב את מאבל התאוה הזה בין שניהם החדות. מים שתו גמלינו בטדה מרובה מאד. כמו לוא הרגישו כי ימים אחרים לא ימצאו מים לשתות. חמשה או ששה ימים יוכל הנטל לחיות בלי מים. ויוכל ללכת וגם לשאת משא על דבשתו. ההגדה העוברת אחת הגמל כי לפעמים במותו הוא מציל מסכנת צמאו; את בעליו אשר ינתחו את בטנו׳ וישתו את המים המקנסים בתוך מעיו׳ היא רק בדיה׳ ואין לה כל יסוד כלל. המים האלה אינם מסגלים לשתיה לאדם. פעם אחת ב״כיר אל עביד" באנו קרוב למעינות מים מלוחים ונרפשים מרחוק כבר הרגיש זאת הגמל ויטה את ראשו ויאריך את צוארו׳ ועיניו נטיו אל המקום ששם נמצאו מעיגות המים. בכשרון הזה להרגיש במרחק רב עקבות מים׳ כבר הציל הגמל פעמים רבות את בעליו ממות אכזרי. והרכיבה על הגמל קל הרגלים הזה מה נעימה וקלה היא ז ישבנו על כרי הגמל הרכים'שעליהם פרשנו יריעות אדמות בהרוחה גדולה, פעם נשענים הצדה ופעם ברגלים נטויות שהגיעו עד צואר הגמל. כה יכלנו לשבת זמן רב׳ לוא גם מהר הגמל לרוץ ארח. לכן אוהב הערבי המדברי את גמלו׳ ודואג לו כאשר ידאג איש לאוהבו הנאמן. הם מבינים איש את רעהו בקריצת עינים. לפעמים בעצם ממצת הגמל ידלג הבדואי עליו, הגמל כופף את צוארו הנטוי, עליו קופץ הבדואי בקפיצה מהירה׳ ועומד הכן עלהצואד הנטוי׳ שממנו הוא מדלג על הקר. לפעמים ראינו בדואי שב׳ זקן לבן כשלג מקיף את פניו השזופים מחם 8