Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 58

השמש׳ וריסים לבנים סוככים על עיניו עיני הנשר הבהירות והוא מדלג במהירות על גב הגמל כמו איש צעיר. ואיפוא לקחנו מים לדרכנו? ב״סכות" העמסנו על גמל עב הגרם ששה כדי חמר מלאים מים׳ מתר אחד ארך כל כד. ב־סכות" יש אך מים מלוחים. נסינו לשתות מהמים, אכל גורלנו היה כגורל בני ישראל במרה־ "ולא יכלו לשתות מים במרה כי מרים הם" ובכל זאת אנשי סכות כנר הורגלו לשתות מהמים המלוחים. אבל אנחנו הביאונו לנו מים טנאי אחר הרחוק מהלך שעה אחת מ*סכות" ואף כי היו עכורים ונרפשים מעט אבל בכל זאת בעצם המדבר החס היו לנו המים האלה •משקה עדנים משיב נפש". פה וסביר אל עביד" במימיהם המלוחים והמרים, הכינונו היטב מדוע נואשו כל כך בני ישראל בלכתם במדבר ופג לבם כאשר לא היה להם מים לשתות. אדם כדם בא השמש בקצה הרקיע העגלי וטהרה נטו צללי הערב הכהים על פני המדבר: מעבר לדרך תחת גבעת חול קטנה תקענו את אהלנו. הגמלים חפנו את גבם לרוח הים הקר אשר נשב בלילה על פני המדבר, וירבצו על הארץ ובשניהם לעסו את הקוצים והברקנים שמצאו באדמת החול, בעת אשר הבדואים בני לויתנו הציתו אשי בחבילות קש וקוצים, והלהבה האירה את אהלנו ואת להקת הנוסעים׳ בדרך נלוה אלינו מפליטי אדוק אחד ממצרים׳ ההולך להשתטח על קברי הקדושים׳ הוא האיש היחידי שפגשנו. במדבר. לא הספיקה לו השעה הפעם לנסוע עד מכה אבל הוא בקר עת העתיקות והקברים הקדושים אשר בירושלם וחברון׳ נשק את הסלע הקדוש׳ והתפלל על קברי האבות׳ ומאשר הוא שב אל עמק הנילוס מקום מולדתו׳ שבכל זאת לא יחליפהו במקום היותר קדוש אשר על פני תבל. רבות ספר לנו ממסע גדודו בעת אכלנו את סעודת הערב יעלנו׳ זיתים ובשר מעשן