Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 55

עולים ויורדים מעם ואףי וקול שאונם חודר אל אזנינו. לעת הצהרים התחיל הים להעלם מעט מעט מדרכנו שנטה לפאת דרומית מערבית. הכרכנו את הגמלים ונרד למען נוכל לרחץ עוד פעם אחת בים. הרחיצה וזיתה נעימה ומש־כת נסש מאד. הראנו לעדה ארו דיה כי יטבל גם כן בים. אבל הוא הודה לנו על ידידותנו אליו. וימאן לרדת הימה. ועל פניו נראו עקבות פחד•. עינו החדה והמפליאה דאתה לפני ימים אחרים בפעם הראשונה לימי חייו את הים. בעזה מצאנו שרידי אניה שנשברה על שפת הים׳ ולכן אבדה האמונה מלב משרתנו עדה׳ ב״יסוד" הסוער והרועש שיהסך לעתים קרובות לרועץ לבוטחים בו. גם הנסיעה באניה כבר נחשבה בעיניו לסכנה, ואף כי להפקיד את כל טפו המסכן ביד הגלים הרועשים; זאת לא אבה הפלח הזקן בשום אופן. לא, קרא הוא במרירות מעט אתם תוכלו לעשות זאת; אבל לא אני בעל לאשה ואב לבנים. במנוד ראש ישב עדה על יד גמלו ויביט מאחרינו אל ים התכלת. שבנו תכף ונעל על הגמלים. ומגמת פנינו אל תוך המדבר. עוד פעם אחת העיפונו מבט לאחור על פני הים כמו להפרד טמנו לנגה השמש נראה לנו כזרם של זהב{מם ונ^ר עד כי לא יכלה העין לשאת את זהר הקוים הנוצצים. כאשר נדמה נם קול הרעש במרחק אז הרגשנו את כל קושי הנדידה במדבר השמם והרחוק. זהו אותו מדבר החול הנורא המשתרע במרחבי אין קץ מסרת על פני ארץ פלשת וים המלח עד •נחל מצרים" המלא פלאים רבים• מאות ואלפים נסעו מימי עולם ושנים קדמוניות על פני חצר המות הגדול הזר של התולדה. מאות ואלפים מצאו פה קבר שוקט בתוך חול המדבר החם. החיק הזה של המדבר ■נקרא בפי הערבים "אל תיה״לאמר מדבר התועים. ’ק כי בו תעו בני ישראל שנים רבות. הוא החלק הצפוני ■ממדבר