Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 54

4,ץ לוח ארץ ישראל־, באנו אל יד גבעת אבן קטנה שקוראים לה "תל בררויל" מצבת זכרון לגבור אחד משנים קדמוניות. השם "ברדויל• הוא מלה משבשת משם בלחין הנודע בין נוסעי הצלב׳ שמצא לו אז קבר בודד בתוך המדבר החם. הדרך מוביל קרוב לשפת הים המזהיר כלו מקרני השמש הלוהטים. בהתרגשות עזה הננו מעיפים עין על גבהי המים ההולכים ונאבדים בפאתי הרקיע הרחוק עד אין סוף. קרוב לשפת הים נדחפים הגלים במרוצתם ומכים כעז על ערמות החול. ויש אשר ילחכו את רגלי גטלינו המתנהלים לאטם. מה מלא זכרונות הוא הים התיכון הזה׳ ומה קשור הוא כשלהבת בגחלת בתולדות האנושיות כלהז בהיותו עובר בתיך בין הארצות׳ יש לו תולדה ארכה של מארעות ומקרים רבי הערך׳ שכזה לא ידמו אליו כל הימים שבתכל. סביב לים התיכון ישכו משנים קדמוניות עמי התרבות׳ אשר מסורותיהם המוסריות והדתיות חדרו אל תוך עולם הקיטור והתלגרףשל זמננו׳ כמו היהודים׳ המצרים הרצינים׳ הצורים הממציאים׳ ההילנים אוהבי היופי׳ והרומיים אילי הברזל. לעמים רבים שואפים לגדולות ונצורות היה הים התיכון ערש וקבר יחד, על שכמו נשא הוא לפנים אשרן וחרותן של ממלכות עצומות כאשר הפליגו במימיו׳ אניותיהן בתרניהן הגיאוגים ומפרשיהם המנסנסים באור למען השליך בו עמן. לוחמי מלחמת החרות ולגיוני הצבא כבר נשכחו כמת מלב׳ והים רועש ומתגעש כדרכו ושר את שירת המות הרצינית. תמונות ומחשבות כאלה עלו על לבנו, בהתנהלנו בדרכנד הבודד, ובלחשנו אל שירת הגלים העתיקה שימיה כימי השמים על הארץ. מה גדול העוד בין המדבר הדומם והים הסואןברעש! רחוק מסביב פוגשת עיננו אך ערמות חול׳ אין סבך אין עץ אין גבעה, ושם ירעשויתגעש הים ככל עצם שאינו והגלים הסועדים