Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 46

העזתים כל הלילה להרגו■ שם במערב. גבעות ההול «מאחריהן ירעש הים בכל עצם שאוגו. צסוגה מזרחה גת העתיהה, ורחוק בפאת צפון ככר אשקלון■ אשר שרידי חרבות השיש שלו׳ קצתם נשקפים כחולמים מבין שן צורים וטצרות סלעים על פני ים התכלת׳ וקצתם שוכבים במורה חבוקים בזרועות השטף הסואן ברעש. רכבנו לפאת נגב אני ואחי׳ משרתי חנה מבית לחם. ואיש אמיץ ירים מזי״ז מראשו ועד כף רגלו אחד מתושבי ־בית ג׳לר"׳ קדה אבו דיה׳ זאת היתר. הארחה שלנו לבד הערבי בער הבהמה שהובילה את משאותינו:. הדרך היה מלא חול׳ ובכל זאת מהרו סוסינו ■לרוק ארח. לשנינו לשאת גנב׳ ולששאלגו בפאת ים השתרע השדבה במקום הזה יושבים רק בדואים, ופה ושם נשקף אחד האהלים השחורים אשר להם. לפעמים פוגש אותנו ראש אחד ■שבפי הבדואים. רוכב בגיזה על סוסו הטלוא החבוש בסרג עור כבש מקשט בגדילי. בד משירים. ובידו לטח בן ארבע אמות• עוד טרם הנענו אל עצם המדבר. מראה בל הבכר הוא כפני אחו ומרעה ירוק כהה. עדרים אין מספר נפוצים עליו והם מוצאים בו מספוא מספיק וטוב לאכלם• גם בשנים קדמוניות ידעו כבר להוקיר את סקוטית המרעה האלה. פה היא ארץ הקדם שאליה נסעו בחפץ לב האבות עם עדריהם. את זה הזכירה לנו אחרי מסע שעות אחדות, נבעה אחת אשר הערכי מורה דרכנו, כנה אותה בשם •גרר". במרחק נראו לנו ואשי הרי חברון שמשם •נסע אברהם ארצה הנגב ויגר בגרר"׳ במקום הזה נולד יצחק, פה קרו מקרי המשפחה הידועים בין שרה והגר, באותו הדרך שהלכנו בו׳ הלכה גם הנר׳ אשר בכפר לא עבות אחד שלחה אכרהם מעל פניו, מד, רע ומר היח להגר ללכת