Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 47

גלמודה ובודדה כמדבר שטם כזה ז גם אנחנו היינו יכולים ללכת זמן רב בדרך הזה׳ ולא היינו מוצאים בו עקבות באי מ־ם שחציו כמעט שהיה סתום באבנים׳ לולא העירנו על זה מורה דרכנו. אבל הגר היתה א< גלמודה ובודדה לנפשה, ולא היה אף איש שיראה לה את הבאר לכן בעת כלות המים מרחמת *השליכה כנואשה את הילד תחת אחר השיחים" ותשב לה מנגד לבלי ראות במותו•׳ באר טמיר ונעלם כזה הראה אותה מלאך האלהים. בתים ואהלים תלאה העין לחשש כעת בגרר׳ אבל בל שרידי העת ההיא יזכימנו עוד יותר את הסקרים והספורים שקרו ונהיו אז פה׳ החרבות הם שרידי באחת מים עתיקים׳ דברי ימי יצחק סספרים לנו הרבה׳ על דבר בארות המים שחפר הוא ואביו. כמו שהפלשתים שרבו אתו אז סתמום וימלאום עפר׳ כן גם הבארות בעת הזאת מלאים עפר ולא יכילו המים. היום הולך וחם. הסוסים חדלו לרוץ ארח כי רגליהןיפובעות .וזול, והרוכבים מתנהלים בעצלתים איש במרחק רב מרעהו. לעת דצר׳רים החל הרעב והצמאון להציק לנו. זמן רב חפשנו מקום מצל לנוח בו ולא מצאנו׳ לבד הצל הקל של קורות חוטי התלגרף• ירדנו מטוסינו ונשב תחת אחת הקורות. פרשנו את שמשיותינו׳ ונאכל את ארוחת הצהרים. וכאשר לא נעים כלל לנוח בעצם חם היום תחת קרני השמש הלוהטים׳ קמנו תכף ונעל על סוסינו ומגמת פנינו הנגבה. אחר זמן מה באנו ל״חאן יונים" העיר הישמעאלית האחרונה על גבול אזיה. פה נמצאים כתי חמר קטנים ודלים, ועליהם מסובכים בכפיתיהם עצי תמר המתנעעים באויר מרוח קדים חרישית ׳ ומתוך בתי החמי הקטנים מתנשא בית מסגד עתיק. שאבניו השחירו מרב ימים. לפנים הירי בנין יפה ונהדר׳ אבל כעת פניו כל כד שחורות ומפיקות הדיפות