Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 27

זבד כי הבטיח לה לא ללכת בדד בלילות וחפץ להראות לד. כי שטע ישטע בקולה, ובטח שטח כאשר נודע לו כי יעקב ישב כביתם כל הערב וכמה טובה הכיר לו בעד זה! וטדי סורים וסורים במסכת רעים יזכיר זה ישראל יעקב צוחק וטקבל כאהבה כל התהלות שישראל מהלל וטשבח אותו, אך רחל סובלת. לא תרגיש את עצטה חטאת׳ כי זו היתה אך שכחה לרגע אחר שלא שלטה ברגשותיה. אך לא נעים לה הדבר אשר תסתיר זאת מישראל. פעמים רבות חסצה בשעת הכשר לספר לו את «חטאת נעוריה"* אך שחרה, חששה, כי לא ידעה היטב באיזו עין יניט על זה ישראל? ואולי ישליך הדבר איזה על על יחסם ויביא לידי התרגשות ויפריע את חייהם השקטים׳ הנעימים. ואם אפילו מרוב הכתו אליה יסלח לה׳ היסלח גם ליעקב? אולי ישנאהו ואיבהו וינתק כל קשר ידידותם. היש לה רשות להפך ידידותם ואהבתם לשנאה ומשטמה? והיא בוחרת לשמור ♦ה בתוך לבה. שערותיה נסתרו ויתפזרו ברוח׳ ותנער את ראשה לפניה עטר יעקב. והיא בעצמה לא האמינה להשתוות המקרים: שנית היא לפניו כמו לפני שמנה שנים׳ בשמלה ורדה עם ענק של קטיפה שחור ושערותי נסתורות כמו אז; גם עתה לא תמצא את השפוד אשר אבר לה. ותפשת שבט קטןטהשקד שבט דחום בפרחים טובי הריח׳ זתכניסדו בצמת שערותיה במקום שסוד יעקב צחק. -אה׳ יתר טתחבלת הנני היום מלפני שמנה שנים? —אמנם! אבל אז לא היינו תחת השקד .-עונה יעקב בגחוך קל על שפתיו. שטנה שנים עשו את פעולתם: על פני יעקב נראים קמטים פה ושם, עירו שזוף מהשמש׳ עיניו יתר עמוקות׳ בשערותיו