Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 26

20 לוח ארי־ךישדא^ סתורות אינו מפחיתות יסיך׳ אדרבה .—הוא הסתכל בעיניה, אך היא הורידה אותן ולחייה התארכו קצת. ויסר יעקב את ידה מעל שערותיה׳ והיא לא התנגדה לזה ביתר, וילטפן בידו; ויודו השערות היפות עד חגורתה וגונן הערמוני וברקם היה כל כך יפה על ורד חליקתה, וענק הקטיפה נדמה יתר שחור, יתר בולט סביב צוארה הלבן׳ ומתאם נשקה יעקב במצחה. — אסור י —קראה רחל ותנער את ראשה ותצטת בחסזון את שערותיה. —מדוע אסור? הניחי יקרה׳ שערותיך,— אמר יעקב בקול לטף ומלא חבה ויטשכנה אליו, ויושבנה על ברכיו, ויטה את ראשה על חזהו וישק שערותיה הרכות׳ את עיניה וידיה נשיקות בלי מספר.— לא אסור, לא אסור — לחש בהתרגשות באזניה, —ימי העלומים יעברו ולא ישובו עוד!• והסערה בחוץ התחזקה מרגע לרגע׳ הגשם שטף׳ הברד דפק בחלונות ובדלתות, ויללת הרוח התערבה עם המית האילנות׳ חשך ואפלה שלטו בחוץ ובבית היה חם רך, אור בהיר׳ ענג׳ נעם ואשר הידועים אך לשנות העלומים ורחל תוסיף לספור את עלי הפרחים׳ "שמנה■׳, ׳שמנה*׳ "שטנה׳• כל פעם שמנה. כן׳ זכור תזכור פורים לפני שטנה שנים. תזכור איך למחרתו בבקר השכם יטב בעלה ויספר לה כמר, הצטער על אשר לא יכל לשוב׳ כמה דאג על כי תלין לבדה, ואיך פעמים רבות קרב אל ענלתו וחפץ דוקא לשוב הכיתה׳ אז