Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 25

עץ פרושה מפה קטנה זרויה מחוטים לבנים ועליה עוגות אדומדמות, מעשה ידי רחל גם הן׳ •אזני המן׳ ממלאות פרגים. רחל יצקה שתי כוסות תה ותגיש אחד ליעקב והשני לעצמה. לא הוא ולא היא לא יזכירו העדר ישראל׳ כאלו חכה כ׳א מהם. כי עימד, יעשה זה השני, ובמשך רגעים אחדים זה הכביד על שניהם• סוף סוף אמרה רחל: —הנשם, בודאי, עצר את ישראל ללון בעיר. -כפי הנראה-עונה יעקב. רחל יפה ביותר כערב זה• זמן מה אשר הוטבו פניה אחרי שעזבה הקדחת• לחייה מלאות וודותל עיניה הלטיפות מפיקות טונה׳ על שפתיה האדומות צחוק נעים• שערותיה הערמונים גדלו ורבו והבריקו כמו מימי; היא לבושה שמלה ורדה׳ ענק קטיפה שחיי על צוארה וכלה נחמדה׳ בהורה ומלאה אב החיים. רחל העלזה והשובבה תמיר היא בערב זה רצינה׳ אףעצובה קצת׳ ויעקב משתומם על זה, אך לא ישאל לסבה. וכדי לפזר רעיונותיה, ידבר לה על חדשות היום במושבה וכל אשר ספרו אלה ששבו מהעיר, גס הכתוב בעתונים ובמכתביו הפרטים, ויציע לה להתחיל שעורם. כתלמידה מקשבת הביאה רחל הספרים׳ הפנקסים עט ודיו. הוא מבאר ומפרש לה תורת וחקי ההגיון והלכותיו׳ היא שומעת ברוב קשב. והנה נפל השפוד מראשה׳ צמת שערותיה נסתר והתפזר על כתפיה. —השפוד היחידי!—קראה דחל ביאוש ותחפש אותו על ימין ועל שמאל, וכידה תתמוך את שערותיה, אך לשוא. השפוד איננו, והשערות נופלות, שנית והיא מצמתת אותם ותומכת אותם כידה, ולטודם בין כה וכה הפרע, וזה מצער אותה. —אינו שוה להצטער על דברים בטלים כאלה— אומר יעקב כצחוק ומיעץ לה לחדל מלחפש אחרי השפוד׳ - אגב שערות 4 י