Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 22

לוח ארין־ישיאל נ־2 יעקב אך בא אז מרוסיה. הוא היה עורך דין׳ אהב ביתד חבטת ההגיין׳ ובא־מי נשצא בששכת אנשים מימכילים דרה תס־ד מם: הדברים על זה והיד. איטר כי כל אדם צריך לרעת לסחית טעם מתירת ההגיון. כי מבלעדי זה א' אפשר לא לחימב יש־׳ לא לדבר׳ לא לקרא׳ לא להבין. ופעם הציע לצעירים אחדים' גם נימים ונערות אחדות׳ לקרא לפניהם סדי עי־ב בערג על אדות תירה זו ולהסבירה להם בדרך קלח. ימנים עיטר התקבצו אל השעור הראימון׳ להימני חס־יו אחדים׳ להימליימי נימארו אך צעיר אחר׳ עלטה וימתי נימים. וסיף ם־ף נימארר אך רחל לבדה. ולא שעם הודתה רחל כפנים לבה, כי היא גשש; ז יותר אחרי המירה מאחרי תורתו׳ ולו הציע לה ללשור כתב ר,הישימים׳ היתה לימדת גס זה כיצין, נעשה לה חביתו ימל יעקב הצעיר׳ והעלז. חידותיו ובדיחיתיו, זה יציר השלא חיים׳ זה הראש הטצין עש שערותיו המיזחכות, היפות׳ הארוכות׳ עיניו השת־רות אשר השיקי דעת ובינה׳ עור פניו הלבן׳ הדק. וכאשר דבר אפילו דכריס פשוטים. וכל דבור נמל אל ת־ך הלב. ורעיונותיו היו כלם חדש־ס׳ רחבים׳ נשגבים ובל צעירי המושבה׳ האנשים והנשים אהבו להיות בחביתו ולהתיכח אתי׳ וזמן מועם אחרי כוא אל המוימכה היו כלס ידיריו) עתה אינם רואים עוד אנימים כאלה׳ הס היו רק לםנ־ם• ב״היעים הטובים מאלדד׳ אז נעת התחלת התניעה ובעת קדחת הישוב• יעקב לא אה: להסתפק כדברים בלכי והשתדל תמיד לקים את דבריו כמעשה, •נ אח דורש ונאה מקים". לשי דעתי כל תקות היהודים בישיב ארץ ישראל׳ כאשר ישונו אל אדמתם, אל העבודה. אל הטבע׳ ועי כ החל גם כעצמו לענוד. ובהיות כ* לא היתר, לו אדטר, לא היה לו גם כסף לקנותה׳ החל לעבוד בתור שדד יום אצל ישראל אשר יתפעל מאד מעבודתו החרוצה