Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 20

^___לוח איךשדאל כשושנה חכו לו כלם׳ אף דאגו לו. ובאשר נראה על סוסו שלם בגופו קראו כלם :״הידד׳ ישראל,יהיד!״ וירד ישראל מעל ס־סו ויגגב הזעה טטצחו ויבקש נום תה׳ וישב אל השלחן ויצחק. —עשיתילר.ס נזיפה כראוי...-ויספר בפרטות כל המאורע בינו ובין הבדויים ובכל רגע הפסיקוהו בקריאות, »חזק׳ חזק!" —אעגי טהפחדגים׳-הוסיף ישראל-׳ ההכרח למדני להגן על נפשי ועל רכושי׳ ובכל זאת לא הייתי עושה עדן כזה בגלל כבימה אחת. לולא חפצי ללמדם קצת, שידעו כי את האכר אי אפשר לגזול ככה׳ בלא דין. וידעו כי צריי לככדהו׳ אף לפחד מנו, וזה עוד לא נגמר. ובאמת רחל היתד, עד איך לטח־תו הניא ישראל פרה דשנה מעדר הבדויים ויפגרה ברפת בחצרו׳ והבדויים אף לא באו לשאלה ולדרשה. אחרי יומים שב ט׳םיורו׳ אל עדר הבדויים ויביא אתו שתי עזים גדולות שהעזים הידועות של בירות׳ שערן הלבן והארוך הגיע ער הארץ׳ וימשכן בקרניהן אל הרפת. אחרי שבוע ימים בא ישראל אל תוך המושבה רוכב על גטל, הולך ומתנדנד מצר אל צד ומתרונן: '׳׳א״לה3־ש־ירי נא ןבש1־ך־ני. . .״ וילדי המושבה רצים אחריו ועונים במקהלה: •אוי ח־בי־בי...» והאברים שואלים: -רבי ישראל בער אותה הכבש?. —אמנם! -עונה בגחוך ישראל. -יישר כחך! ויביא את הגמל אל האוווה ויאמר : -די בעד אחת!