Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 19

תהת ד,׳ערד כיחונס הילדים הם־אים וחתאכדעים, tk עסדו שביב, וינסנפו באדר צ־צ־ות ראשיהם המגלחים. וישראל רקע ברגליו וצעק נק־ל גדול! -יד,יציבו אה כבשתי!! ר,נהיים לא ענו דבר■ אך החליטו ללכת כלם אל השח. —אל השח ן טי, טוב ומה נעים׳, —ענהו ישראל ויתפוש כרסן סיסו׳ וילכו כלס. בסחח האהל עטת ויכנסו סניטה רק ישראל, והניוי הזקן. מרוב הידידות וקבלת הטניס נראה כי לא טוזר הענין להשח.. ואחרי ההשתחויות הנהינית ישב ישראל לסול השח׳ על המקום אשי רמז לו, ראש החור, ישכ ורגליו תחתיו וילטף ויחליק את זקנו הלק הארוך, והבדוי הזקן עוד עמד בפתח בלי תניעה■ נלי דבור וידיו רכוסות! כעבד לשני אדוניו. וירמז לו השח, ויקרב הבדוי יישק את שולי העביה של השח ויסוג אחור, —מה ישן- שאל השח את הבדוי, ויספר הבדוי כל המעשה. —ואס כן?— פנה השח אל ישראל! - אינך מרוצה עור אס נותנים לך שתים כעד אחת י, —אני רוצה את כבשתי, אשר נזלתם מהמעה בכח הזרוע, מתוך העדר! השיבו את כבשתי ואינני מבקש כל דבר אחר׳— עגה ישראל ויטעים וידגיש כל רביד ודבור. -שלך. . חקא שלך י > .— ענה השח בגמגום,- אבל י איננה עוד י י י שחטוה .* ובשטע ישראל הדבור ישחטוה• קפץ על רגליו כאלו עקצו עקרב ויצעק ויזעק! —כבשתי שחטתם!. אוי רוצחים! אוי גזלנים י י י ימה על ראשיכם!• . שלם תשלטו לי במחיר רב ן י י "יכמשוגע זנק מתוךהאהל ויקסץ ויעל על סימו ויברח מתוך חותם.