Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 17

7ו לוח אריךישראל ארץ" וחדלו לארב ליהודי» ולא היתה עוד כל סכנה וםחד לעכור ^ונזכור, המעשים והספורים האלה יגדל •ישראל בעיניה i הוא נ כ ו ר - והיא מתגאה באשר הוא ל ה. ושה׳ על הספסל׳ תחת האילן« מתנשאות לפניה תמונות שונות מחייהם קדם ואחרי הנשואים. כיום תזכר עוד, בהיותם חתן וכלה נסתה איש מנלעדם לא ידע, טיולם המפרסם כסירה קטנה בערב מיפו לחדרה לאור הירח .! הים היה שקט׳ יהה׳ אך בשובם השמים התקדרו, נשב רוח׳ הים ועף! סירתם בכל רנע ירדה לתהום היס ועלתה שנית עם הגלים שהתקוממו׳ גבוה׳ גנוה׳ היא פחדה חששה, והוא צחק והתענג על הסערה דאטי! כי אינו מבין כלל התענוג ללכת בעת שהים שקט. או הטא־רע עם הככש. זה קרה ביום חתונתם׳ לפני עשו שנים! ועד היים יספרו זה מפה אל טה. הבית היה מלא אורחים נננו וזמרו ואבי החתן, לפנים סוחר בעיר ו, - ומחותנו׳ כעל בית חשיב מני׳ כיום שניהם כורמים חרוצים ומציגים במושבת "ים־סיה"׳ שתו ל״חיים׳ וירקדו יחדיו כמנהג החסידים בליטא. לנס היה טוב עליהם! כי הבציר עלה יפה בשנה ההיא נשדוך היו מרצים שניהם; ובאמת לא היתה עוד במושבה אימת חיל כרחל. עונד טוב׳ זריז ואמיץ כישראל.וויזכיר האב להנאססים מה היה בנו זה בבואם לארץ ישראל: ילד בן עשר, חלש׳ חור, •לא לאלהים ולא לבריות׳. »לחיי החתן׳ ־לחיי הבכור׳, קראו טבל צד׳ "והחתן׳—נעלם ואיננו וישהה כל הערב נחות הבדואים ובל זה מפני מה? כי בפגשו את העדר אשר נהר אל המושבה, הרגיש במבטו הראשון כי •דלילה». אחת טכנשיו. לבנה בלה ביתם ,שמור על האליה׳—איננה. וישאל את הרועה והוא נאחתז — מא בעוף י טא נערף י . ,אלה נערף ־ י *) 3 *) א־נני ’׳ידע. »׳;;י ’!ר!! ה׳