Luaḥ erets Yiśraʾel · 1903-01-01 · שנת התרס״ד - שנה תשיעית - 1903 · p. Seite 16

על ראש הגכעה, ותרד לאש טענר השני. מקום מחסי! אילן גדול, זקן׳ נכוה וענה פרש ענפים טלאי פרחים לבנים׳ למרחוק. סביב מעו בנוי ספסל עץ נמוך, ירוק הצבע לפנים, אך כיום לא נכר עוד כל גון. כי ירד כלו טחב הזמן׳ הגשם והשטש הטתגנב אליו מנעד לרענפים. ותשב רתע ותסתכל סביב: היא לנדה. בנשימה עמוקה שאפה אל קרנה האויר המלא ריח דק מפרחי השקדים. עיניה האפורות והטובות קצת עצובות; מנטה נטוי אל הכרם ועוכר מגפן אל גפן ונאבד רחוק, רחוק כמקים שמתחיל השדה הזרוע־ עדשים ואחריו הבכר הירוק העטוף פרחים. ותתפוש בידיה נהענפים הקרובים ותפסג אחרים ותתלש מהם העלים הרבים אחר אחר. הבקשה לפזר בזה רעיונותיה? או שאלה את הפרחים אם ״אהב או אינו אהב* אף כי למה לה עתה לרעת זאת #' היא כיום אם לארבע ילדים 5 שולטית היפה, בעלת העינים התכולות, נעמן ואבשלום ושושנה הקטנה. רגשותיה אל ישראל, בעלה, ואותן שהיו לפני עשר שנים, כאשר נשאה לו: היא אוהבת ומכבדת אותו ולא תוכל לשער חייה בלעדו. וכמו אז גם היום, היא מוקירה כה רצונו, טבעו הנטרצה׳ נצכתו הנראה ככל דבריו מעשיו ופעולותיו. אף נדמה לה כי הוא נהיה יתר יפה מקדם, כי בעיניו התכולות נוצצים עזטה ומרץ. קומתו יתר זקופה ואינו עוד רזה כאשר היה לפנים׳ אף כי גם אז נודע נשם ה׳גכור" ה״אמיץ". נעים לה כאשר יזכירו חבריו מעת לעת מעשי גבורתו זאטץ לבו׳ פגישותיו עם הערבים והבדויים על הדרך החדשה׳ איך הוא יחיד נלחם עם עשרה פלחים,אשר התנפלו עליו וחפצו לגזול מטנו כל צרכי המזון שהוביל אתו מהעיר׳ ולמדם אז •דרך