Luaḥ erets Yiśraʾel · 1902-01-01 · שנת התרס״ג - שנה שמינית - 1902 · p. Seite 57

67 שיחה עם הנהיג ימר ד,?!ממנים שהי׳ נהוג אצל בני ישראל מאז ומעולם. הבהנים הם המורים החנט־ם ושליחי הצבור. הם בוראים בתורר, דורשים לפני הקהל לסי צרך הזמן. אם יש כרן בבית הכנסת אין צריך מנין׳ לאמר אפילו ב׳ או ג׳ אנשים עם הכהן תחשב תפלה בצבור׳ ואים אין כהן, וזר ממלא את מקומו! אזי לא מבלו להתפלל בבית הכנסת מבלי מנין, אנכי : כמה נהנים הנכם. ומה הוא השיר שתשלם לכם העדה חלף עבודתכם וטשרותיכם השונות . הכהן: רק שלשה כהנים הננו כעת, אנכי! ואחי־ אני ואחי הצעיר. אבי היי הכהן הגדול, ובמותי —ירחמהו האל- נשארתי אנכי ילד קטן, וימנה אחי־אכי לכהן במימרת הכהונה הגדולה ומעת שנתכגרתי מכהנים הננו יחד במשרת הכהונה. — לעדתנו אין כל הכנסת, שתוכל לתת לנו שכר קצוב כמו שאתם מימלמים לרבניכם וחכמיכם׳ זהכנסתינו הוא רק מהזכיות שזיכתה לנו תודתנו הקדושה׳ והם : מחצית השקל, המעשר ופדיון הבן. אנכי : כמה ערך השקלים כעת אצלכם. מתי ינתן׳ וכמה הוא הסך הכללי של הכנסתכם בשנה . הכהן; כל אחד מכני עדתנו הנכרים׳ שכנר נמלאו לו שנת העשרים במו שכתיב בתורה מבן עשרים שנה ומעלה נותן לנו פעמים בשנה מחצית השקל, וערך השקל שני ררהש וחצי כסף׳ שהוא בטעות מדינתנו כעת שלשה גרוש* והצי סנטים)׳ ומכל בכור י ותן לנו נהמלאות לו שימה חדשים ללידתו חמורת החמימה שקליס האמורה כתורה שתי מניידיות כסף שהם 40 גרוימ.כך נהגו אס בי הוא יותר מהערך האמור. ואלה מבני עדתנו שעונדים את אדטתינו יקנו מאתנו את המעשר במחיר ידוע איש איש לפי ערכו׳ כי אנחנו לא נכביד עליהם בזה. ומלבד מתנות חוב אלו ׳ יתנו לנו בני העדר, מתנות נהגים ■«