Luaḥ erets Yiśraʾel · 1902-01-01 · שנת התרס״ג - שנה שמינית - 1902 · p. Seite 58

ובמועדים איש א יש כפי מסת ידו׳ והסכום הכללי של הכנסתיני לשנה הוא שלשת אלפים גרוש נערך;(660 פראנק) אך נפשות משפחותינו רבות הנן והכנסתנו זאת לא הספיק לפרנםודני, ויתר ההוצאה נרויח מתבואות אדמתינו שתעבד ע״י הפלחים. אנכי: התמלאו אתם דכהנים גם את עבודת המילה והשחיטה . הכהן: לא. להנמילה (כן יקרא את מצות המילה) נאלצים הננו להביא מוהל ישמעאל׳ מאשר כי אנחנו לא למדנו את האמנות הזאת׳ והוא חותך את בשר הערלה, פריעה אין לנו ואחרי החתוך ממלאים אנחנו הכהנים את הברכות והשירים דקכועים לזה. — והשוחט הוא אחר מאחינו ולאיש שאינו מבני עדתנו לא ניתן לגעת בהכשר מפני הטומאה. אנכי: אודך אדוני הכהן על הואילך לפתור לי את בל ספקותי ושאלותי אך בטרם אפרד מטך, מאשר כי ■כבר רד היוס׳תואל נא להשיבני תשובה על שאלה עקרית אחת׳ שטמנה יפתרו לי ספקות ושאלות רבות. הכהן: בכל לבבי נכון הנני למלאות שאלתך זאת ונם כל השאלות שתשאל ממני בעניני הדת והאמונה אם אך;אדע כי אתה אדוני אינך קנאי אדוק׳ ולא תחשוב אותנו לזרים בטורים לכם. האמן לי אדוני כי לוא היי לי אף הספק היותר קל ישהשמרונים אינם מזרע ישראל, כי אז עזבתי כבר את עטי ומשרתי. יודע אנכי כי שרי בני ישראל באיירופא היו מטלאים :את בקשתי לכונן לנו בית ספר, אך אחדים מפה העוינים אותנו. קלקלו את הדבר׳ ובית הספר הוא אחד מהדברים הנחוצים לקיום אמונתנו׳ כי כנינו אשר יגודלו בבתי ספר שלהמוסלימים והנוצרים׳ אף אם ילמדו אצל הוריהם את ספר התורה׳ בכ״ז לא יוכלו להיות בנים נאמנים לעמם ודתם כמונו. והוצאות