Luaḥ erets Yiśraʾel · 1902-01-01 · שנת התרס״ג - שנה שמינית - 1902 · p. Seite 56

ישראל1 p6 הטומאה לא עסקנו בעצמנו בקבורת.מתינו כ״א מפני כנד הגלות והתלאות שסבלנו מהתושבים, המה עשו להס לחק להעמיס על משפחת המת דמי.קבורה כחפצם׳ ולבלי נובל להעלים מהם את מתינו אסרו עלינו לנגוע בהמת ומלבד מס הקבורה הכביר שלקחו מאתנו עוד בזו אותנו באופן נורא. וזה נוסח הרש־ום של שופט הדת לחיתי קבורת מתינו: "בהיות ני נפנה. אחד מבני עדת השמרוניס למעוט רהט• האל!) ונהיות כי אס נבלתו תשאר בלי קבורה, תנרום רעה להבייאות של כל התושבים, לכן נתנה השית להכופדים לקחת את מתם ולהשליכו בה ט זבלה*. ופעמים רבות אס לא עלה בירי משפחת המת לתת להקברנים את הסכום העצום שדרשו ׳ היו הקוברים מוציאים, את המת אחרי הקבורה ויפשטו מעליו את תבייכיו ואי־׳ הגויה יטרפו באש. אך מהעת שהוקל מעלינו עול הגלות ונתן לני רשיח לקבור את מתינו, הננו. (מלבד נהנינו) מתעסקים בעצמנו בקבורתם, ואחרי תום הקבורה ירחצו הקוברים בשרם כמקור, מים. אנכי: מי הי׳ הכהן הגדול לפניו. הכהן 5 אבי׳ ולפניו אבי אבי וכן נמשכה הכהונה הגדולה כשלשלת ארוכה במשפחתנו עד פנחס הכהן הראשון ובידנו ט׳ מיחד הנקוב בשם "ספר התולדה,׳2) או "השלשלת" שבו מבואר סדר ויחס נהנינו דור אחרי דור. אנכי 5 היש לכס רב או ח ב ם אשר ינהל את עניני עדתכם הרוחניים . הכהן: לא. כל הענינים הרוחניים מסורים בידינו כמו 1) הערבים ניחנים לאמר כהינירם מת אהד מהמאמינים כי נבנם לרחמי האל ולעינית יה יאמרו על הכימדים ני ׳וגא «העולם למעוני יחמי האל 2> העתק מהמםר היה נמצא נעת ניד׳ החנם הנכבד 8־ אלחנן אדלרבלאנ״אן לוח ארק