Luaḥ erets Yiśraʾel · 1902-01-01 · שנת התרס״ג - שנה שמינית - 1902 · p. Seite 25

23 מחיי הבדואים הורי החתן והביאה וכי‘ בני המשפחה ומיודעיהם. אב* הכלה יושב בראש המסובים על אבן גדולה ונידו יאחז תבן אחת מגישה להחתן העוטר למולו ושואל: <׳חםץ אתה לקחת את בתי לאשר?* החתן מקבל את התבן ומשיב: •חפצתי". האב מיואל עוד הפעם ז •הנשם אלוה והנביא?” והחתן עונה : •כן״! ערכיה אולר. ונותן את התבן על הקאפיא 11 שבראשו ובזה תמו סדר הנש ו אין.— ואז תצאנה הנשים במחול׳ תרקדנה ותשורנה שידי אהבים׳ ושני בתים משירים גאלה הננו מכיאים סח לדונמא. א חגורך הנחמד יםתי ׳ ירהיבני שבעתים, שמנחים סביבך חג דני לוא מתי ופה אקבר אתך יחד ממדורת התפתה לבי לא יפחד ב בנזמיך הגדולות הה חביבה בכתנתך הארוכה והרחבה שכבי עד הבוקר שקטה ושאננה בי אשמור עליך׳ תקיצי רעננה אופני המשתה הם כמו אצל הפלחים. ישחטו כבשים זיאכלום באורז, וישתו קפה. ואחרי כמר הסעודה תובל הכלה אל אהל בעל־, ואז תלכנה עמה רק הנשים הלוך ושורר הלוך ותפוף.— שבעת ימים תסנר הכלה באהלה ולא תצא החוצה. *I קאםי* ד.,* rfl&M ארוכה שב־ יצ;־ף דבדוא• את ראשו . 2