Luaḥ erets Yiśraʾel · 1902-01-01 · שנת התרס״ג - שנה שמינית - 1902 · p. Seite 24

לוח ארץ ישראל 24 הילדים ילכו ערוטי.ם וחשופי שת, ועל האם לתפור אך עביור הנערים הגדולים אשר יתבישו ככר ללכת ערום, וסמרטוטים בעד עולליהם להחם את בשרם בימי הקור.• נשי הבדואים השוכנים הרחק הרנה מן הישוב לא תשיטנה צעיף על פניהן, כי הטחנה כולה למשפחה אחת תחשב ואנשים זרים אינם טצוים ביניהם, ואך בהגיען קרוב לישוב אז תשימנה על פניהן את הצעיף אשר יקשטוהו בחרוזות מטבעות שונים של כסף לפי ערכה ומצבה. על אזניח תשא נזטי כסף נהלים בעלות שרשרות היורדים על הצואר ויגיעו עד נכה ורבות מהן תשיטנה את הנזם באפן והאצעדה בידיהן, טנעות באצבעותיהן וגם חרוז מטבעות על.מצחן. בכלל אין לר,בדואית ענודה רבה בבית ולכן היא לעזר לבעלה בכל עבודותיו בחוץ׳ ובעת הזריעה והקצירה תעבורנה הנשים את בעליהן בשדה, ובימים שאין עבורה בשדה תשבנה בטלות כמו בעליהן בהאהל .-רוב הבדואים לא יעשנו טבק מפני כי קשה להם להשיגו בהיותם רהוקים מן הישוב ׳ ואלה אשר קרובים להישוב והתרגלו את העונג הזה, גם נשותיהם מעשנות כמוהם. ד. הנשואין. מנהגי הנשואין אצל הבדואים כמעט דומים למנהגי הפלחים. גם אצלם אין להנערה כל זכות לחות דעתה ורצונה. ההורים יתנוה לאיש אשר מצא חן בעיניהם מכלי שאלת פיה ׳ אולם האלמנה עומדת ברשות עצמה והיא תקרב או תרחק את המדובר בה. כמעט כל מנהגי הדת לא יראו אצל הבדואים, יען כי אין להם כהן הדת ורק אחרי אשר יגמרו אבי הכלה והחת« ביניהם על דבר המהר והמתן, ייעדו את יום הנשואין. בו יתאספו