Luaḥ erets Yiśraʾel · 1902-01-01 · שנת התרס״ג - שנה שמינית - 1902 · p. Seite 23

23 מחיי הבדואים נם הבדואית את סל החפצים על ראשה ובטבור, במחיר טוב תקנה דברים הכרחיים עכור בני ביתה׳ כמו בד לכתנות או תתן את הבד לצביעה כי בכל ערי ערב ימצאו צובעים אשר יצבעו את הבד בגון תכלת כהה.— מלאכת הצביעה בזמננו זה הוא על סי הרוב בידי הנוצרים והטושליטים אזרחי העיר. אולם בימי הכינים היתר, המלאכה הזאת אך בידי יהודים, והנוסע בנימין מטודילא, אשר בקר את ארץ ישראל בימי ממשלת הצלביים, מספר כי מצא בכל ערי יהודה יהודים אשר התפרנסו ממלאכת הצביעה ’>. נשי הבדואים השוכנים הרחק מן הישוב׳ נזהרות מאד לבלתי הכנס העירה׳ ויש מהן אשר מעולם לא ראו פני איש זר׳ ובפרט איש מארצות המערב׳ וכאשר תעבור שירת תרים לפני טחניהן׳ תטהרנה להסתר באהליהן. האדון בלדנספרגר מספר כי בישבו בבכר הירדן באדמת הבדואים משבט אדון יצא הפעם לצוד ציד עופות! והוא הי׳ לבוש תלבשת לבנה׳ מפני החום החזק השורר בד,מקום הזה! והנה ממחנה בדואים אשר לפני איזה ימים חנו בקרבת המקום הזה יצאו ארבע נש*ם׳ ובגשתו אליהן הרימו קולן ותצעקנה וינוסו על נפשן׳ ואך בעמל רב ובכת השפה הערבית השגורה בפיו, הצליח בידו להרגיע רוחן ותעמודנה ותכטנה על פניו עליו ועל מלבושיו חליפות ואז הביעו את תטהונן כי מפני לבנוניתו מכף רגל ועד ראש חשבוהו למלאך טן השמים. ואחת מהן הרהיבה עוז לגשת ולמשש את ידיו ולהוכח אם נאמת בשר ודם הוא כמוהן. -חובת הבדואית לביתה איננה גדולה כחובת הפלחה אשר תמיר יש לה מלאכה בבית׳ כי H גע״ק ׳רויצלם ימצאו גם היום! מלבד הצובעים המוסליטים! נם צובעים אהדים ’'’הודים, וגם בהנוון אחזו יהודים במלאכה הצביעה, העורך