Luaḥ erets Yiśraʾel · 1902-01-01 · שנת התרס״ג - שנה שמינית - 1902 · p. Seite 21

בטכוא האהל .— ממכסה האהל ירד כנף לניגוב הידים אחרי נטילת ידים שלפני ושלאחרי האכילה. הנשים מלובשות כתנות ארונות מצבע תכלת כהה! 1כ נפות בתי היד רחבות הרבה. על הראש ישימו כמין מטפחת מצבע תכלת כהה גם היא! ובה תכסנה את כל הראש וכנפותיה תרדנה על גבן. ובלכת הבדואית בדרך! תכסה את פניה בצעיף׳ ואך עיניה השחורות והמבריקות יראו דרכו. ולמען הוסיף לוית חן לשחוחרות סניה תכחול את שפטה ולחייה בצבע תכלת, הבדואים ישמרו מאד מהתחתן את איש שאיננו בדואי, לא כהפלחים והעירונים שאינם מהרים מנשואי תערובות׳ ואם קרה מקרה יוצא מהכלל נשואין של בדואי ופלח יבדילוהו הבדואים לבל יבא בקהל. כאשר אמרנו בפרק הקודם׳ יבחר לו הבדואי תמיד את המדבר השמם, ולפעמים גסייהמעין רחוק מן המחנה׳ ועל האשה תמיד לישא את נאד המים על שכמה׳ ורק אם ידה משגת—על גב החמור.— המכחש לכתישת הקפה הוא קנין כל המחנה ומקומו בבית השיח-נשיא הטחנה-או בבית הכנסת־אורחים אם הטחנה עשירה.— גניבות אינן שכיחות אצלם׳ כי כל בני הטחנה כמשפחה אחת יחשבו׳ ולכן כאשר יקרה לפעמים כי יזרעו זרע והקציר יעלה יפה, יאצרו את התבואה ויתנום במערות ידועות להם במקום אשר עיני זר לא תראינה׳ ומשם יקח כל אחד כפי צרכו.— המזון הוא תחת השגחת האשה, עליה לאצור אל האהל׳ הקמח, החמאה והגבעה׳ ולחלק להגברים בעת האכל. —הילד ישכב בהטרג׳וחה התלויה לרוחב האהל והמרג׳וחה תתלה על כתפה בלכתה בדרך, לחמם הוא דק ורך כהרפות של הפלחים •ויאפוהו על מהבת שטוחה מלאה נקבים קטנים הנתונה על האח.—את האח יעשו מחוץ לטחנה, ידקדקו להבעיר את האש