Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 139

ההקדשות ודעזבונות 30 ן איש אחר מיושבי א״י הקדיש (מאשר כי בנו לא נהג כשורה) את בל נכסיו ליונתן נן עוזיאל׳ אך יונתן בן עוזיאל ^קח לעצמו רק שליש׳ ושליש החזיר לבנו ואת השליש האחרון הקדיש ישם שם>. וי אלעזר איש בירתא הי׳ נודע בפזרנותו עד שגבאי הצדקה היו משתמטים ממנו. ופעם אחת רדף אחריהם ונתן להם לנשואי יתום רתימה את כל הכסף שהיה בידו לצרכי נשואי בתו (תענית כ״דא׳). וכל כך היתד. הנדיבות היתרה והנפרזה מצויה ונהוגה כישראל. עד שחז״ל מצאו לנכון לקבוע לחוק׳ "בי המבזבז אל יבזבז יותר מחומש". ויושבי. חויל ו־ביחוד בבל מלבד שהיו מקדישים הקדשות ועזבונות שונות לטובת ישיבותיהם, עוד היו שולחים שנה שנה ע״י שליח מיוחד נדבות לא״י להחזקת תלמידי החכמים שבה, ושליח כזה נקרא בדרדל "שליח ציוך (ביצה כ׳ה ב׳). ומהם היו עוזבים לפני מותם חלק מרכושם או את כל נכסיהם לח6טים ידועים בא״י(ירושלמי סנהדרין סיג ודה). וכן נשתלשל הדבר גם בזמן רבנן סבוראי והגאונים. אולם לא באנו לספר פה את ההשתלשלות של ההקדשות והעזבונות למיניהם. ב־א לרשום בספר את העזבונות וההקדשות שנקדשו בארה״ק ובחו״ל לטובת יושבי ארה־ק׳ ישיבותיה וממדיה׳ אם בכסף מזומן או בנכסי דלא ניידי׳ באופן כי הקרן או נוף ההקדש ישאר תמיד בעינו ולא ימכר ולא יגאל לעילם׳ והאנשים או מפעלי החסד והישיבות יהגו רק מפירותיהם. אין ספק כי גם בסוף האלף החמישי נמצאי עזבונות כאלו. אך ע״י החרבן וההרס הנורא שעשו המונגולים בשנת העשרים להאלף הנכחי נהרס ונאבד הכל. כהמאה השניה להאלף הנכחי הננו מוצאים ככר הקדשות ועזבונות רבים של נכסים וקרקעות לירושלם עצמה וגם לקברו של שמואל הנביא. הרב עובדיא מכרטנורא במכתבו לאחיו משנת רט״ח כותב לאפר ז "וכבר הי׳