Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 140

()J.[ לוח ארץ־ישראד "למקום ההוא ולקברו של שמואל הנביא! כלי כסף ובגדי רקמה "וזהב רבים וישים מאד אלא שעתה כבר מביו זקני ירושל־ם •ר,רעים')את כל ההקדשות נכסימוקרקעות לא השאירו שריד ממנו". בהמאה השלישית נתגדל ונתרחב דבר ההקדשות והעזנונות׳ ועל הרוב גם בתנאים ידועים שהנהנים מס־י ההקדש ילמדו או יתשללו לזכות המקדישים ואחר אריכות ימיהם לעלוי נשמתם׳ ומסין הזה הן הישיבות הנהוגות נם עד היום אצל אחינו הספרדים׳ לאמר שעשיר אהד יקדיש בחייו סכום גדול אשר שמתיו יחולקו למספר ת־ח הלומדים יחד בכנושיא שעות ידועות בכל יום בהישיבה שנקראת על שטי׳ ועל הרוב יסק־ד בעצמו בחייו את אחד מגדולי החכמים לראש הישיבה. ולפעמים יכוננו בני איש עשיר ישיבה כזאת לעלוי נשמת הוריהם2'. אולם לדאבוננו מרבית העזבונות הקדומים כלו ונתבטלו, אם משני כי הכסף שהיי מונח באחד הבאנקים בחו״ל הלך לבמיון. או מאשר כי בני המקדיש לא רצו לקיים צואת אביהם׳ והחצרות והכתים שהיו בירושלם עצמה נאלצו ראשי העדה בהמאות הקודמות למכר לרגלי הטסים דכבדים שהוטלו עליהם מאת אילי הארץ כאשר סשרנו במאמרנו «היהודים בארץ הצבי" במאספנו הספרותי "ירושלם" כיך ג׳. וכמעט כל העזבונות הנמצאים כעת חדשים הכה המסדים בהמאה הזאת והקודמת לה. מלבד ההקדשות והעזבינות הפשוטים וסוג הישיבות שהזכרנו, נסתעפו העזבונות במשך״הזמן לעוד סוגים שונים, והם: 1> בנואםםנו הסםדית׳ *’וישלים■ כרך ני ענווה 19 הנהני לדעת כי הוקנים שעליהם יגוז הרע־ב במכתבו הם היהודים הניינםנים וניבי הםםים שנק־אי אז נשם •שך אל״יהוד". והיע״ב ת־נם את התואר "שיך לא ב;׳•נ: ו הנהו: "א־ין" :*א בהודאתו' הנוקידית •יקך, ע״ן שם. *1 ה־שיגית האלו נר־או בדבא־. השלישית נשנ ״.־..r.'.T־ .