Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 130

ששים סראנק או אש־לו חטשים בעת שהוא מוצא ערבי בשכר מצער כזה? הערבי מזכירני את העבר בבואי הנה לסד שמנה שנים׳ אמנם כזה צדק הערבי מאה אז התעניתי הרבה מאד ואסבל די עמל ותלאה עד שהסכנתי בעבודת הכרמים עד שהסכנתי לאויר ארצנו׳ אך הערבי טועה סה טעות גדולה׳ הוא חושב כי שטה בחו׳ל מהמקום שנאתי חייתי חיי עוני. ואבוא הנה למצוא שה עושר ואשר׳ הוא איננו יורע כי שטה חייתי חיי ענג׳ חיי נחת בקרבת הורים אהובים׳ ורק בשביל אהבתי הגדולה לארץ אבותינו ועבודת האדמה עזבתי מאסתי את רחיים הטונים שמה ואביא הנה ללמד את ידי לאחת באת ובמחרשה לחיות סה בארצנו האהובה חיים ששוטים חיי השקט חיי עיבד אדמה, והתקוה כי סוף סוף אשיג את מאויי לבי עודדה ואמצה את רוחי לסבול את בל קשי החיים סה משך שמנה שנים. ועתה אשר כל בנץ תקותי נהרס׳ ואץ לי תקוה גם ללחם צר׳ טה לי עוד לשבת &ה ולחכות? עד מתי? עד שיוןם כחי ואגוע נרעב? זאת גם ד׳ לא צוה! -התחשוב? אמר האיש הבא אתי כי חברת חרצ יחרישו בדבר, האם לא יבואו לעזרת השועלים הלא י . בינתים החל רוח קר לנשב. והשמים התקדרו בעבים וגשם החל לרדת, ואנחנו בהיותנו מקשיבים לדברי השועל המסכן לא הרגשנו את כל זאת ער שטסות המלקוש הגדולים החלו להמטיר עלינו ויזכירונו כי לא סה המקום לעמד ולדתוכח׳ וימהר השועל והאיש הבא אתו, שנזכרו על דבר עסקם שבאו רנה. אל השועלים שגם הם חדלו לעבר וירוצו אל הבית הבנוי על הכרם להחשות ןגהמטר׳ ואני מהרתי לרוץ הביתה. כל יום השש־ ויום השנת היו קולות ונרקיס׳ השטים היו