Luaḥ erets Yiśraʾel · 1901-01-01 · שנת התרס״ב - שנה שביעית - 1901 · p. Seite 131

31 נ י ת ד,1c עי מעוננים בעבים בבדים ונשם שוטף נתך ארצה ורוחות וסערות חזקות נשבו ויעקרו עצים רבים ובאיזה מקומות בכפרי הפלחים נהרסו גם בתים אחדים• אך ביום הראשון בבוקר חדלו הקולות והדוחות והגשמים נכלאו׳ השטים טהרו והשמש יצאה על הארץ. כל אחר שב לעבודתו ואני לעבודתי בבית הספר. כל היום למדתי כדרכי׳ אך יד העצב כבדה עלי עוד׳ גמרתי את שעור השעה האחרונה. והנה השעון הראה לי כי עוד רבע שעה נשארה לנו עד סגירת בית הספר ואפן לתלמידות, ואטר:-בנותי! עוד רבע שעה נשארה לנו ומה נלמר? התחפצנה לחזר עוד פעם על השעו ר או אוסיף ללמד אתכן שעור חדש /‘-ומדוע אדוני? שאלה אחת התלמידות - לא נזמר מעט הלא מכבר לא זטרנו. כן כן, קראו כל התלמידות פה אחד• נזמר מעט אדוני. —ובאמת! אמרה עוד תלמידה אהת׳ בימים אחרונים אנו כ״ב עצובים כמו ב״בין המצרים״׳ לא שרנו ולא זמרנו כ״כ זמן רב! יהי כדברכן —אמרתי. — ואיזה שיר בזמר /‘ ״נחמו נחמו עמי״ נשמעו קולות קוראות. - אדוני! דופקים בדלת׳ אמרה אלי אחת התלמידות. יבא! קראתי. הדלת נפתחה׳ והנה לתמהונני, הנעיה בת הפועל נראתה על הסף. אה! אמרתי׳ א ... ההבאת לנו איזה חדשות טובות /׳ —כן אדוני! אני יכולה לבשר את אדוני כי אבי לא יסע עוד לשום מקום.... - לדבריה אלה נשמע קול מחיאת כפים חזקה וקריאת הירד! אני חפצתי לדעת היטב את פרטי הבשורה נתתי אות להתלטידות כי תחרשנה. השאון קם לדממה, והנערה הוסיפה לספר כי ביום הששי בא אביה הביתה ויספר לאמה כי ערבי אחר ממיודעיו הוכיח אותו ברברים נמרצים על עזבו את הארץ' ואי..הבטחתו בהי וכי איזה יהודי דבר על לבו שלא יניח r־